בשבוע שלאחר סיום שנת הלימודים בתיכון יעלת חן התקיים קעמפ קיץ שאורגן על ידי בוגרות כיתה י”א. במסגרתו למדו התלמידות מדי בוקר, לפני התפילה, את מאמר “עשרה שיושבין”, העוסק במעלת לימוד תורה במניין ובשפע היורד בזכות כך.
מתוך הלימוד, ומתוך רצון ותיק של המנהלת לקיים מדרשת חופש המוקדשת ללימוד חסידות, נולד הרעיון להקים בית מדרש מיוחד לימי אלול, שנקרא “עשרה שיושבין”. את הארגון הובילו המנהלת, מדריכת כיתה י”ב ושתיים מבוגרות התיכון. בית המדרש נקבע לשלושה ימים, מי”ב עד י”ד באלול, שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים.
באותה תקופה עלה גם רעיון נפרד: הרב גיזנבורג יזם הקמת חבורת גמרא לבנות רציניות, שתלמד השנה את מסכת פסחים – במקביל ללימוד בישיבות חב”ד. הרב אף הזמין את החבורה לשבת פרשת “כי תבוא” בכפר חב”ד. הוחלט לשלב את לימוד הגמרא בתוך ימי “עשרה שיושבין”.
שלושת ימי בית המדרש, שהתקיימו בפנימיית התיכון בהר נוף, כללו שיעורי חסידות עם המנהלת במאמר “אני לדודי ודודי לי” (תשכ”ט), לימוד סוגיית “אור לארבעה עשר” בגמרא עם הרב איל מימון והרב יהודה הרשקוביץ ושיעורים נוספים מפי הרב גיורא בן־יעקב, נחמה לאה שימחי, חגית גרון והרבנית דבורה אופן. במסגרת הפעילות התקיימו הפעלות של מדורה וניגונים ביער הר־נוף, סדנה עם טל גואטה (אמא של בוגרת התיכון) על דמויות נשים בתנ”ך, וכן התנדבות בבית חב”ד “אביעד” עם הרב לירז זעירא ודוד אור שחר. בית המדרש נחתם בהתוועדות עם הרבנית דבורה אופן על תפקידו הייחודי של כל יהודי בעולם.
אחת התלמידות שיתפה אחרי אחד השיעורים: “מבין כל הדברים שלמדנו, מה שהכי נשאר איתי זה שאנחנו בחירי הבריאה של הקב”ה – ושאם הוא בחר בנו כדי שנמלא את רצונו, אנחנו אף פעם לא נוכל למלא את התאוות של הנפש הבהמית שלנו. אף פעם לא נרגיש סיפוק אמיתי בדברים גשמיים, כי זו פשוט לא המטרה שלשמה נבראנו”.
שבת פרשת כי תבוא בכפר חב”ד
בהמשך אותו שבוע הצטרפה החבורה, יחד עם שלוש תלמידות מאולפנת מעלה לבונה, לשבת גמרא בכפר חב”ד. השבת כללה שיעור גמרא בן שעתיים בבית הרב, חזרות על החומר הנלמד, תפילות וסעודות משותפות, וסדר ניגונים שנמשך עד מוצאי שבת.
