היציאה לשליחות
לפני שנתיים, שלמה ורינת רקובר ישבו אצל הרב יצחק בבית. המילים שהרב אמר להם באותה פגישה נשארו חקוקות אצלם: “יצהר זה חממה, אבל חייבים לפרוץ קדימה”. הרב הודיע להם שהגיע הזמן לצאת לשליחות, ולפני שנה וחצי הם עשו את הצעד הזה – עזבו את הבית, המשפחה והחברים, ונסעו ונסעו עד שהגיעו לעכו.
הם התחילו לפעול בעיקר בתוך המכללה, סעודות שבת, אירועים ופעילויות. היה במכללה בית כנסת שבכלל לא היה פעיל עד שהם הגיעו, והם פשוט החזירו לו את הנשמה – תפילות, אירועים, ודוכני הנחת תפילין לסטודנטים. בהתחלה זה היה קטן מאוד: לפני שנה היה להם שיעור אחד בבית עם חמישה סטודנטים בסך הכל.
אבל בזכות “החיבוק הענק” שהם קיבלו מתלמידי הרב ובכללי מהסביבה, הפעילות פשוט פרצה. היום הם כבר מקיימים יותר מ-20 שיעורים בחודש במגוון נושאים, במגוון נושאים, בהם זוגיות מ’יין משמח’ של הרב ותניא משיעורים של הרב, בהשתתפות עשרות רבות של סטודנטים כל שבוע, הבאים לשמוע עבודת השם ולחיות עבודת השם.. מבין המשתתפים יש חבר’ה שממש לא יצא להם שום מפגש עם היהדות וככה מתחילים מההתחלה.

פעילות סביב מעגל השנה
חלק מכובד בשליחות של שלמה ורינת מתמקד בחגים, באירועים גדולים ובעזרה ליהודים להתחבר למצוות. לקראת חג הפסח הם מחלקים מאות מצות שמורות לכל סטודנט וצעיר בעיר שמזדקק לכך, ובחג הפורים קיימו קריאות מגילה ומסיבות פורים בכפר נוער המיועד לחבר’ה בסיכון. בט”ו בשבט הם ערכו אירוע נטיעות במכללה המקומית יחד עם הצוות והסטודנטים, ובחג החנוכה קיימו פעילות מדי ערב.
גם במהלך ימי חול המועד סוכות העמוסים, הם ניצלו יום פנוי כדי להגיע לעיר העתיקה בעכו ולהמשיך בעשייתם. שלמה מספר על רגע מרגש שקרה שם:
‫”זה היה באחד מימי חול המועד, כשאנשים הגיעו לעכו מכל קצוות הארץ. עמדנו שם והצענו לעוברים ושבים ליטול לולב, ורובם המוחלט שמחו והצטרפו בשמחה. פתאום הרגשתי מישהי מושכת לי בלולב; הסתכלתי למטה וראיתי ילדה קטנה, שנראתה ערבייה, מנסה לתפוס את ארבעת המינים.
לרגע נרתעתי, ניסיתי להבין מה קורה, ואז הבחנתי בהוריה עומדים מאחוריה. כששאלתי אותם לפשר העניין, הם ענו לי בפשטות: ‘היא מאוד רוצה להחזיק את זה’. בהתחלה לא מיהרתי להיענות, אבל אז חשבתי שזה הזדמנות לעשות ‘מהפכה רביעית’ והחלטתי לפתח איתם שיחה.
תוך כדי דיבור, הגבר פנה אליי במבטא ערבי כבד ואמר: ‘תשמע, אל תסתכל עליי ככה’. הוא התחיל לספר לי את סיפורו ושלף תמונה של סבו וסבתו שהתגוררו בעבר בצפת. הוא הסביר שאמו, שרה, עברה בשלב מסוים להתגורר בכפר ערבי. בעודי מנסה לעכל את המידע, הוא הפתיע אותי שוב ואמר: ‘גם אשתי באותו מצב’.
באותו רגע נחתה עליי ההבנה המטלטלת: לפניי עומדים זוג יהודים, והילדה הקטנה שלהם היא יהודייה לכל דבר. מיד אמרתי לו: ‘אם ככה, בוא תיקח אתה את ארבעת המינים ותברך’, אבל הוא סירב בלחש: ‘לא, כולם פה מכירים אותי, כולם רואים’.
הילדה הקטנה המשיכה למשוך בלולב, והפעם אמרתי לה בחיוך: ‘קחי’. היא נטלה את ארבעת המינים בהתרגשות, בזמן שהוריה עומדים מהצד, מצלמים אותה בלי הפסקה ודמעות של התרגשות בעיניהם.
המפגש הזה הותיר אותי עם מחשבות עמוקות על כמה יהודים ‘נידחים’ מסתובבים בינינו, מחכים רק לניצוץ שיאיר להם את הדרך חזרה. כמובן שלקחתי ממנו את מספר הטלפון, בתקווה ובתפילה שיום אחד הם יוכלו לשוב לצור מחצבתם בגלוי.”

לגעת במי שלא נמצא ב”צ’ולנט” של עבודת השם
שלמה מסביר שהנקודה המרכזית בשליחות שלהם היא דווקא המפגש עם חבר’ה שכאילו לא נמצאים בתוך הצ’ולנט של עבודת השם. כשהח’ברה הצעירים האלה פוגשים פתאום דיבור אמיתי, זה משנה אותם מהקצה לקצה, ולא רק אותם – אלא את כל הסביבה שלהם, את המשפחה והחברים. שלמה ורינת מספרים שהם רואים בעיניים איך נוצרת ‘משפחה בריאה לאורך דורות’. צעירים שהיו רחוקים לגמרי מתחברים לעבודת השם בצורה מטורפת. בנות מתחילות לשמור שבת וללכת בצניעות, ואם זה בחורה שהייתה בזוגיות מעורבת או זוגות לא נשואים שחיו ביחד, מחליטים להתחתן כדת משה וישראל ולחיות בקדושה. פתאום הנפש שלהם יודעת שיש דבר כזה ה’ יתברך ואפשר להיות איתו בקשר.

מעז יצא מתוק: הפריצה בזמן המלחמה
כשפרצה המלחמה לפני שבועיים, הכל פתאום נכנס ל”בלאקאאוט”. רוב הסטודנטים במכללה לא גרים בעכו, ופתאום הם פחדו לצאת מהבית או לנסוע חצי שעה בדרכים בגלל הטילים. היה נראה שהפעילות נעצרת לכמה ימים.
אבל אז הם הגיעו למסקנה שחייבים “לעוף קדימה”. הם החליטו להתחיל לפעול עם צעירי עכו שהם לא סטודנטים. התוצאה הייתה מדהימה: השבוע נפתח שיעור תניא לנשים עם 30 בנות – “משהו שלא היה בעכו מאז נפוליאון”. ביום חמישי הקרוב הם מתחילים שיעור חסידות גם לגברים צעירים מהעיר. “מהמלחמה הזאת ממש ‘מעז יצא מתוק'”, מסכם שלמה.
למרות הלחץ והטילים, יש פה פריצה אדירה ויהודים שצמאים לאמת, קובעים חברותות ורוצים להתחבר לה’ בכל הכוח.

קריאה לשותפות בחיבור הלבבות בעכו  
העיר עכו היא מקום מיוחד במינו, אך עד הגעתם של שלמה ורינת כמעט ולא הייתה בה פעילות של עבודת השם. כיום, הם חשים בבירור כיצד העצה שקיבלו מהרב להגיע לעיר הביאה איתה בשורה של גאולה לאזור נוסף בארץ ישראל שהיה צמא לכך. כעת, הם מחכים לכל מי שירצה להצטרף לעשייה, ומזכירים כי יהודים רבים בעיר עודם ממתינים לאור הזה.
גם עבור אלו שאינם יכולים להגיע פיזית, שלמה ורינת מדגישים כי כל חיבוק וסיוע מרחוק מייצרים כאן הרבה טוב ומחזקים את המפעל החשוב הזה.
בימים אלו יוצאים שלמה ורינת בקמפיין מיוחד להרחבת הפעילות בעכו, וזו ההזדמנות שלכם להיות שותפים איתם בחיבור הלבבות ובהפצת האור בעיר.
קישור לתרומה: https://www.charidy.com/chabadbacampus.3h
לחיים לחיים!