ילדי המכינה מגני ‘תורת חיים’ בירושלים והוריהם במסיבת סידור מרגשת סמוך למקום המקדש.
סיכום, גלריה וברכת הרב.
“ביום ראשון, היום האחרון לימי התשלומין של חג השבועות, ילדי מכינת “תורת חיים” בירושלים קבלו סידורי תפילה.
מסיבת הסידור התקיימה בסימן ‘געגועים למקדש’:” כתב הרב איל מימון, רב המכינה (בגיל גן חובה לומדים הילדים עם רבנים בלבד, ללא גננות, כהכנה ללימוד בתלמוד התורה).
“התחלנו את היום בקבר דוד המלך, שם דברנו על תשוקתו הלא-ממומשת לבנות את בית המקדש.
בהמשך עלינו לגג הציון, מקום בו בין השנים תש”ח-תשכ”ז יהודים היו עומדים, צופים ומתגעגעים להר הבית. שוחחנו על כך שכשם שדוד לא זכה לבנות את בית המקדש – אך בזכות געגועיו הדור הבא כן זכה, כך גם הדור הקודם זכה להגיע לכותל אך לא לבית המקדש ובע”ה הדור שלנו כן יזכה.
התחנה הבאה היתה ליד בית הכנסת “צמח צדק”, שם סיפרנו את סיפור גאולת בית הכנסת והשייכות של סיפור זה למו”ר הרב יצחק גינזבורג שליט”א (כאן הוא פגש את חמיו לעתיד, הרב משה סגל ע”ה).”
“משם המשכנו לגג ישיבת “אש התורה” הצופה על הר הבית. הרב דב בער שיחי’ כהן, אבא של חברנו שמשון ני”ו הסביר לנו על הר הבית ועל בית המקדש והתפללנו תפילת שחרית בגעגועים וכיסופים לבנין הבית המקדש.
לאחר התפילה, נגשנו למרפסת הישיבה הסמוכה להר הבית לקבלת הסידור. למדנו יחד את ברכת מו”ר הרב גינזבורג שליט”א לרגל מסיבת הסידור וקיבלנו את הסידורים!”.
ברכת הרב:
לְיַלְדֵי מְכִינַת “תּוֹרַת חַיִּים” הַמְּתוּקִים
אַשְׁרֵיכֶם שֶׁאַתֶּם זוֹכִים לְקַבֵּל סִדּוּר תְּפִלָּה, בּוֹ תּוּכְלוּ לְהִתְפַּלֵּל לַה’ יִתְבָּרַךְ, לְדַבֵּר אִתּוֹ וּלְבַקֵּשׁ מִמֶּנּוּ אֶת הַגְּאֻלָּה הָאֲמִתִּית וְהַשְּׁלֵמָה עַל יְדֵי מְשִׁיחַ צִדְקֵנוּ.
הַשֵּׁם סִדּוּר תְּפִלָּה מַזְכִּיר אֶת דִּבְרֵי חָזָ”ל שֶׁצָּרִיךְ לְסַדֵּר אֶת הַתְּפִלָּה לִפְנֵי שֶׁמִּתְפַּלְּלִים (רְאֵה בְּרָכוֹת לב, א). צָרִיךְ לְסַדֵּר מֵרֹאשׁ, בַּלֵּב, אֶת מִלּוֹת הַתְּפִלָּה – לְהָבִין אֶת הַמַּשְׁמָעוּת הַפְּנִימִית שֶׁלָּהֶן. אַחַר כָּךְ הַתְּפִלָּה עַצְמָהּ תִּהְיֶה שְׁגוּרָה בְּפִיו שֶׁל הַמִּתְפַּלֵּל – סִימָן מֻבְהָק שֶׁה’ שׁוֹמֵעַ אֶת הַתְּפִלָּה וְעוֹנֶה לָהּ (בְּרָכוֹת פ”ה מ”ה).
עִקַּר הַהִתְבּוֹנְנוּת שֶׁלִּפְנֵי הַתְּפִלָּה צָרִיךְ לִהְיוֹת פָּשׁוּט ‘עַל מָה אֲנִי הוֹלֵךְ לְהִתְפַּלֵּל-לְבַקֵּשׁ מֵה’?’. אַתֶּם עֲדַיִן מִתְפַּלְּלִים עִם הַמְּלַמֵּד, וְהוּא יָכוֹל לַעֲזֹר לָכֶם בַּהֲכָנָה הַזּוֹ – לִשְׁאֹל אֶתְכֶם עַל מָה אַתֶּם הוֹלְכִים לְהִתְפַּלֵּל, וּלְהַבְחִין שֶׁאַתֶּם לֹא עוֹנִים מֵהַשָּׂפָה וְלַחוּץ אֶלָּא מִפְּנִימִיּוּת הַלֵּב.
כַּאֲשֶׁר מִתְכּוֹנְנִים לַתְּפִלָּה בָּאֹפֶן הַזֶּה הִיא לֹא רַק חֲזָרָה עַל הַמִּלִּים הַקְּבוּעוֹת, אֶלָּא בַּקָּשָׁה אֲמִתִּית מִפְּנִימִיּוּת הַלֵּב – “וּכְשֶׁאַתָּה מִתְפַּלֵּל אַל תַּעַשׂ תְּפִלָּתְךָ קְבַע, אֶלָּא רַחֲמִים וְתַחֲנוּנִים לִפְנֵי הַמָּקוֹם בָּרוּךְ הוּא” (אָבוֹת פ”ב מי”ג). דַּוְקָא כְּשֶׁהַתְּפִלָּה לֹא שִׁגְרָתִית הִיא שְׁגוּרָה בְּפִיו שֶׁל הַמִּתְפַּלֵּל וַה’ שׁוֹמֵעַ אוֹתָהּ וְעוֹנֶה לָהּ.
יְהִי רָצוֹן שֶׁתִּתְפַּלְּלוּ תָּמִיד בְּכַוָּנָה וּבְשִׂמְחָה, מִתּוֹךְ הֲכָנַת הַלֵּב הָרְאוּיָה, וְתִזְכּוּ שֶׁיִּתְקַיֵּם בָּכֶם “תָּכִין לִבָּם תַּקְשִׁיב אָזְנֶךָ”.
אורה (מימון, רעיתו של הרב איל), מנהלת הגנים, דברה בפני ההורים על חשיבות יצירת חוויות חיוביות דווקא בגיל זה, חוויות שילוו את הילדים בהמשך דרכם (חלק מהחוויה היו עטיפות אישיות לסידור עם שמות הילדים, שקיות ממתקים מיוחדות בצורת סידור וכיבוד מפנק שהיא הכינה…).
לסיום, הילדים ירדו עם ההורים לתפילה אישית בכותל המערבי.
