השנה פורים התחיל עם סימן שאלה גדול. היה לנו תכנון לאירוע ענק בליל פורים, אבל המלחמה וחוסר הוודאות אילצו אותנו לבטל הכל ברגע האחרון.

מתחילים בעשייה: לא יושבים ומחכים לאזעקות

הפעילות התחילה עוד לפני החג. יצאנו למבצע חלוקת משלוחי מנות לקשישים בודדים יחד עם קבוצת סטודנטים. ביום חמישי שלפני “שבת זכור”, הצטרפו אלינו תלמידי ישיבת “פרי הארץ” מרחלים כדי לעזור לארוז את המשלוחי מנות.
זה היה חיבור מגניב – בחורי ישיבה וסטודנטים שעובדים יחד כדי לשמח אנשים. הבחורים ארזו כמות גדולה, ואז לאורך הימים שלפני פורים עודדנו כמה שיותר מתנדבים, במקום לשבת בבית לפחד מהאזעקות – לצאת לבקר את הקשישים ולעשות דברים טובים.

ליל פורים: קריאת מגילה אישית וחזקה

בליל פורים התחושה הייתה מורכבת. לא הרבה אנשים העיזו לצאת מהבית בגלל המצב, אז האירוע המרכזי היה קטן יחסית. אבל דווקא הצמצום הזה הפך את הערב למאוד אישי וחזק. הרגשנו שמי שהגיע, הגיע כדי לקבל כוח מהביחד. בנוסף, היו קריאות מגילה גם בשני מעונות סטודנטים, שבהן השתתפו כמה עשרות חבר’ה.

סעודת הפורים שהפכה להתוועדות עד לפנות בוקר

ביום פורים עצמו, לא היו לנו ציפיות גבוהות. הרבה מהסטודנטים נסעו להורים וחשבנו שתהיה סעודה קטנה וצנועה.
החל מהשעה ארבע אחר הצהריים שבה התחלנו את הסעודה בקריאת מגילה אחרונה לפני השקיעה, התחלנו בהתוועדות מתגלגלת. הרבה אנשים היו מההתחלה עד הסוף בערך 150 אנשים השתתפו סך הכל, אבל גם מי שלא היה מההתחלה עד הסוף היה יחסית הרבה זמן.
את הסעודה-התוועדות עשינו ביחד עם הרב לירז זעירא, ההתוועדות נמשכה עד 3 וחצי לפנות בוקר, עם דיבורים מהלב ומלא מלא ניגונים ומלא שמחה. וברוך השם היה שמח וחזק מאוד.