חלוקת לעקח בבית הרב

ביום חמישי האחרון, לקראת יום כיפור, התאספו בחצר ביתו של הרב גינזבורג בכפר חב”ד תלמידים מכל המוסדות לחלוקת לעקח.

לפני החלוקה מסר הרב שיעורים קצרים, ולאחריהם הרב חילק לקח לכל ילד וילד – דבר שלא נראה כבר הרבה שנים. קודם באו הילדים והנערים, ואחריהם הילדות והנערות, והיו שיעורים בנפרד.

באו תלמידי ישיבות דורשי יחודך, עוד יוסף חי, תום ודעת ורוח דעת, תלמוד תורה תורת חיים ובית הספר יעלת חן, היסודי והתיכון. באו גם נציגים מקהילות יצהר וירושלים, בתי גל עיני מחיפה, מתל אביב ומבאר שבע, ישיבת יריחו, אולפנת לבונה וישיבת חומש. הגיעו גם קבוצה נחמדה ממגדל העמק.

אחרי החלוקה היה לאנשי הצוות מפגש הדרכה ושו”ת עם הרב. דבר נוסף שלא קרה כבר שנים רבות. בזמן המפגש בנות התיכון העסיקו את הילדות, וכך המורות יכלו להיות עם הרב. נכחו גם מורות צעירות שמעולם לא זכו לכך, והרב דיבר איתן על כל מיני נושאים חשובים שעל הפרק.

“ונסלח” בצ’לו של דורון טויסטר

לקראת יום הכיפורים משתף הצ’לן דורון טויסטר ניגון מיוחד: הלחן של החזן בליובאוויטש, ר’ יחיאל הלפרין, לפסוק “ונסלח” שאומרים בסוף כל נדרי. טויסטר מנגן אותו בצ’לו, ואלאור ולנר מלווה בפסנתר. יחד עם הביצוע יש התבוננות קצרה על מה שמאחורי הצלילים.

טויסטר הוא צ’לן מוערך, גם בעולם, שזכה בפרסים, גם על יצירות יהודיות וחסידיות. הוא התקרב לחסידות ולחב”ד, והוא תלמיד וחבר של הרב גינזבורג. הם משתפים פעולה שנים רבות. באלבומים “תווים פנימיים” ו”י”ג ניגוני רחמים” של גל עיני טויסטר מנגן בצ’לו ולצדו מרדכי ברוצקי בכינור.

את הביצוע ל”ונסלח” אפשר לראות כאן:

מי שרוצה להמשיך ללוות את הניגונים וההתבוננויות של טויסטר מוזמן להצטרף לקבוצה השקטה “דורון טויסטר – ניגונים והתבוננות”:

https://chat.whatsapp.com/Le7pN9Ll6D0IucNVrn4l79

סיפורי שליחות מראש השנה בעמק חפר

מאת: שמואל וטליה מימון, ירושלים

ב”ה זכינו להיות בראש השנה בשליחות בעמק חפר יחד עם עוד חברים. רצינו לשתף בכמה אפיזודות מרגשות.

טליה מספרת: ישנו בישיבה בכפר הרא”ה, שתי משפחות ושמונה בחורים. ברעווא דרעווין הבנים יצאו לצעידה למנחה וערבית בבית הכנסת בישוב חגלה, ויצאתי עם הילדים לטיול הירדמות (או שלא…). הגענו לגינה והייתה שם יהודייה מבוגרת. היא כל כך התפעלה כששמעה שבאנו לתגבר בתפילות ולעשות מבצע שופר, ממש יצאה מגדרה מהתרגשות, והיה לנו דיבור מאוד משמעותי. פתאום הרגשתי שיש לי סיכוי לשליחות, להיפתח ולדבר עם יהודים שלא נמצאים בתוך המעגל הקרוב שלי – וזה שבר לי איזו מחיצה.

שמואל מספר: היינו במושב חגלה, שם עזרנו עם המניין ושם עשינו מבצע שופר. הסגנון של המושב קרוב לקיבוצים, והתכוננתי מראש לקבל ביזיונות או סתם חוסר אמפתיה. בפועל הלכנו במושב, אני ואשתי עם הילדים, ודפקנו בדלתות. מעטים מאוד היו האנשים שסירבו. הילדים כנראה פתחו את הלב… אצל כל משפחה נשארנו לדבר קצת, והיה דיבור כל כך קרוב וטוב, ב”ה.

באחד הבתים פתח לנו את הדלת פיליפיני שגר שם עם אשתו וילדיו, על תקן של מטפלים באישה זקנה, בעלת הבית (אחר כך אמרו לנו במושב שהיא עברה את גיל 100…). הפיליפיני אמר שיש לה דמנציה קשה, ואפשר לתקוע לה אם רוצים. נכנסנו לבית וניסינו לדבר איתה, אבל אפס – לא היה אפשר לתפוס איתה מבט. ממש כאילו היא לא כאן.

תקענו בשופר. תוך כדי התקיעות היא הישירה מבט עין בעין עם אשתי, והתחילו לזלוג לה דמעות מהעיניים. זה המחיש לנו כל כך חזק את העניין של השופר. להזכיר מה שאי אפשר לשכוח…

טליה מספרת: הגענו לבית אחד בו היה מפגש של חברים מהתיכון עם הילדים שלהם. הילדים מאוד התלהבו, ואפילו הפגינו ידענות שהשופר עשוי מקרן של קרנף. אחד בשם אביתר ניסה לנשוף בכל כוחו אבל לא הצליח, ויובל הבן ויובל הבת הסתכלו בעיניים גדולות ומתעניינות.

הם בירכו והתרגשו, וגם הביאו לנו מים. בננו שרוליק שאל אותם אם יש להם פח, והביא להם זבל שהיה לנו בעגלה. אחרי שיצאנו, הוא מצא בעגלה עוד כוס חד פעמית וחזר להביא להם אותה שישימו בפח שלהם.

שמואל מספר: סיפור נוסף היה לנו בעוד בית. דפקנו, ופתחה לנו אישה בת 82, צלולה ופיקחת. שרוליק שאל אותה “את רוצה לשמוע שופר?”, היא הסתכלה עלינו ועל הילדים ושאלה: “למה אני צריכה את זה?”, אמרתי לה “לא יודע, אבל אני רואה שאנשים רוצים את זה. את גם רוצה?”.

היא הסתכלה עלינו שוב במבט ארוך ושאלה “מה צריך לתת? צריך לתת כסף?”, אמרנו לה “לא”. “אז מה צריך לתת?”, אשתי אמרה “צריך לפתוח את הלב”… אז היא נפתחה קצת ואמרה “אולי הלב יביא כלה לבן שלי שהוא כבר בן 37 ועוד לא התחתן. אז מה אתם רוצים, להיכנס?”, אמרנו לה שכן, והיא הכניסה אותנו. היה נראה כל הזמן שיש לה משהו בה שמתנגד, אבל היא רוצה לדבר.

היא בירכה, והתחלתי לתקוע. תוך כדי התקיעות היא פשוט התפרקה מבכי. סיימתי לתקוע, וישבנו איתה בשתיקה, היא לא הצליחה להפסיק לבכות. שאלתי אותה אם היא שמעה על הבעל שם טוב. היא אמרה לי שבצעירותה עשתה קורס באוניברסיטה על חסידות. “אבל זה היה קורס אוניברסיטאי, אתה יודע…”, ושוב פרצה בבכי.

סיפרתי לה את המשל עם הבן שהתרחק ושכח הכל, וכשחזר – אביו זיהה אותו כשצעק בלי מילים. דיברנו עוד כמה דקות, עשינו גם מי שברך לבן (עמית בן מרים, מוזמנים להתפלל עליו). היא נרגעה והביאה הפתעות לילדים שנהיו חברים טובים שלה, ויצאנו.

טליה מספרת: אחרי שיצאנו מהבית של מרים, סיפרנו לילדים שהיהודים שאנחנו הולכים אליהם לא מכירים את המצוות. לא יודעים שה’ אמר לתקוע בשופר, וגם לא יודעים שה’ אמר לאכול אוכל כשר. ולכן אנחנו מספרים להם ושואלים אותם אם הם רוצים גם. אבל השוקולד שחילקו לנו לא היה כשר…

הילדים, בבגרות מיוחדת, לא אכלו – דבורה לאה זרקה לפח, ושרוליק שמר בתיק העגלה כדי שאחרי ראש השנה נלך לחנות ונשאל את המוכר אם יש לו כזה כשר…

בבית הבא פגשנו את הגבאי של בית הכנסת. שרוליק ניגש אליו במתיקות: “יש לכם משהו כשר?”, משה הגבאי בהתחלה לא הבין את הבקשה: “מה אתה רוצה, עוגה?”, ושרוליק ענה “כן!” ושמח שכוונותיו הובנו.

היינו גם בבית של עירית הווטרינרית, שהיה לה כלבה שדומה לעכבר ושני חתולים ששרוליק האכיל ובירך בשנה טובה. היא סיפרה שהם מאוד מחוברים לאמונה, ואפילו ילכו לכותל לסיור סליחות, ושהיא מרגישה שזאת זכות לבית שלהם שבאנו ותקענו שם בשופר.

היה בית שכשפתחנו את הדלת רץ אלינו כלב וזה היה מבהיל. היו שם כל מיני חצרות מעניינות, עם יצירות אומנות, פרחים ועצים.

לילדים זאת הייתה חוויה מאוד חזקה, וגם אנחנו נשארנו עם רושם חזק בלב, והתרגשות מהרצון וההתעוררות של עם ישראל!

שמואל מסכם: שני המקרים האלה (של חיה ומרים המבוגרות), וגם שאר החיבורים שהיו, ניפצו לי כל כך הרבה סטיגמות על אנשים. שנזכה…

מדרשת אלול “עשרה שיושבין” בתיכון יעלת חן

בשבוע שלאחר סיום שנת הלימודים בתיכון יעלת חן התקיים קעמפ קיץ שאורגן על ידי בוגרות כיתה י”א. במסגרתו למדו התלמידות מדי בוקר, לפני התפילה, את מאמר “עשרה שיושבין”, העוסק במעלת לימוד תורה במניין ובשפע היורד בזכות כך.
מתוך הלימוד, ומתוך רצון ותיק של המנהלת לקיים מדרשת חופש המוקדשת ללימוד חסידות, נולד הרעיון להקים בית מדרש מיוחד לימי אלול, שנקרא “עשרה שיושבין”. את הארגון הובילו המנהלת, מדריכת כיתה י”ב ושתיים מבוגרות התיכון. בית המדרש נקבע לשלושה ימים, מי”ב עד י”ד באלול, שבוע לפני פתיחת שנת הלימודים.
באותה תקופה עלה גם רעיון נפרד: הרב גיזנבורג יזם הקמת חבורת גמרא לבנות רציניות, שתלמד השנה את מסכת פסחים – במקביל ללימוד בישיבות חב”ד. הרב אף הזמין את החבורה לשבת פרשת “כי תבוא” בכפר חב”ד. הוחלט לשלב את לימוד הגמרא בתוך ימי “עשרה שיושבין”.
שלושת ימי בית המדרש, שהתקיימו בפנימיית התיכון בהר נוף, כללו שיעורי חסידות עם המנהלת במאמר “אני לדודי ודודי לי” (תשכ”ט), לימוד סוגיית “אור לארבעה עשר” בגמרא עם הרב איל מימון והרב יהודה הרשקוביץ ושיעורים נוספים מפי הרב גיורא בן־יעקב, נחמה לאה שימחי, חגית גרון והרבנית דבורה אופן. במסגרת הפעילות התקיימו הפעלות של מדורה וניגונים ביער הר־נוף, סדנה עם טל גואטה (אמא של בוגרת התיכון) על דמויות נשים בתנ”ך, וכן התנדבות בבית חב”ד “אביעד” עם הרב לירז זעירא ודוד אור שחר. בית המדרש נחתם בהתוועדות עם הרבנית דבורה אופן על תפקידו הייחודי של כל יהודי בעולם.
אחת התלמידות שיתפה אחרי אחד השיעורים: “מבין כל הדברים שלמדנו, מה שהכי נשאר איתי זה שאנחנו בחירי הבריאה של הקב”ה – ושאם הוא בחר בנו כדי שנמלא את רצונו, אנחנו אף פעם לא נוכל למלא את התאוות של הנפש הבהמית שלנו. אף פעם לא נרגיש סיפוק אמיתי בדברים גשמיים, כי זו פשוט לא המטרה שלשמה נבראנו”.
שבת פרשת כי תבוא בכפר חב”ד
בהמשך אותו שבוע הצטרפה החבורה, יחד עם שלוש תלמידות מאולפנת מעלה לבונה, לשבת גמרא בכפר חב”ד. השבת כללה שיעור גמרא בן שעתיים בבית הרב, חזרות על החומר הנלמד, תפילות וסעודות משותפות, וסדר ניגונים שנמשך עד מוצאי שבת.

מהנעשה בבית הרב: ראש השנה תשפ”ז

ברוך ה’ עבר ראש השנה נפלא אצל הרב. בליל שישי, ערב החג, התקיימו סליחות והתרת נדרים. בליל ראש השנה נאמרו תהלים ולאחריה תפילת ערבית, בסיומה בירך הרב כל אחד ואחד אישית ב”לשנה טובה תכתב ותחתם”.
ביום השני של החג, לפני התקיעות, התיישב הרב ואמר “דברי התעוררות” על יסוד משל מספר “דברות המגיד”. המשל מספר על מלך שערך משפט לכל בני מלכותו כדי לחזק את מלכותו, ולפי דרך המלכים הושיב גם מקטרגים להוסיף באימת הדין. כדי להראות שכולם שווים בדין, גזר המלך שגם בנו יחידו יעבור במשפט ככל האחרים – וכשעלו דברי קיטרוג על הבן, גילה המלך את אהבתו העמוקה אליו וסיפר בשבחו, עד שאף המקטרגים עברו לדבר בשבחו. הרב ביאר מכך שהיחס הפנימי בין הקב”ה לישראל הוא יחס של אהבת אב לבנו, ואילו מלכות ה’ עלינו מכוונת כלפי האומות – והמלכת המלך על העולם כולו מתבצע דרכנו. מכאן ביאר הרב גם את הניגון “אבינו מלכנו – אין לנו מלך”, שבפנימיות אכן אין לישראל מלך זולת הקב”ה כאב.
לאחר מכן ערך הרב סדר ניגונים של כל רבותינו נשיאינו, ולאחריו הרחיב בהבדל בין דוד המלך לשאול ולשלמה ביחסם למלכות ישראל – כיצד דוד הבין שבפנימיות אין ישראל זקוקים למלך, בעוד ששלמה, למרות חכמתו, טושטש אצלו ההבדל בין ישראל לאומות.
לאחר תקיעות, מוסף ותפילת מנחה – התקיים מנהג ה”תשליך” בהובלת הרב, ולאחריו קישר הרב את הנאמר קודם לנוסח תפילת ראש השנה ולברכת מלכויות.
סדר היום כולו, משחרית ועד סיום השיעור שלאחר תשליך, נמשך עד השעה חמש אחר הצהריים – ובחב”ד, כידוע, לא אוכלים לפני התקיעות. ברוך ה’, “תתחדש כנשר נעוריכי”.
בעזרת ה’ הדברים מתפרסמים בהרחבה בגליון נפלאות לשבת האזינו ויום הכיפורים.