מתקדמים ביחד: כך עברה השבת הקהילתית בנחלים
כמאה משפחות מקהילת תלמידי הרב יצחק גינזבורג שליט”א הגיעו בשבת האחרונה לשבת “מתקדמים ביחד” במתחם הישיבה התיכונית נחל יצחק שבמושב נחלים. מדובר בכ־650 נפשות, הרבה מהן, כמובן, ילדים. זו הייתה שבת משפחתית, והיו בה התוועדויות ושיעורים של משפיעים מאנ”ש, ותוכנית יחודית לנשים ולכל קבוצת גיל של הילדים.

בשעות ערב שבת בנחלים אנשים פשוט הסתובבו במתחם עם חיוך על הפנים. “הדבר הראשון ואולי הכי חשוב היה החוויה שאפשר היה ממש למשש בידיים את השמחה של אנשים להיפגש אחד עם השני”, מספר שוקי הס, שהיה אחראי על התכניות לגברים במהלך השבת. “גם חברים שלא נפגשו הרבה זמן, אבל גם אנשים שהם פחות חברים, פחות מכירים. עצם העובדה שהיינו שם חלק מהחבורה של התלמידים של הרב, זה כבר גרם לכולם מאוד לשמוח אחד בשני”. התחושה הזאת, לדבריו, ליוותה את כל השבת.
“היו לנו חששות בהתחלה”, מודה מתניה גבריאלי, שארגן את השבת יחד עם ברק ועם הוועדה המסדרת. “פחדנו שזה לא יעבוד, שאנשים לא יזרמו ולא יירשמו”. ב”ה ההרשמה נסגרה תוך 24 שעות, נשארה רשימת המתנה של כמה עשרות משפחות, וברק אמר אז ש”קודם כל זה אומר שלא בחרנו מתחם מספיק גדול”.
“היה מאוד יפה לראות גם את הגיוון של הלבושים ושל ההתנהלות, ושזה לא נגע ולא פגע בשמחה ובתחושת החיבור”, מוסיף שוקי. “בלי שום חשבונות מי שייך למה, וכולם שמחה גדולה על הביחד שלהם”.
לקראת השבת כתב הרב מכתב מיוחד למשתתפים: “כאשר יש דבוק חברים באהבה… יש השראת שכינה – ‘ושכנתי בתוכם’, בתוך הלב של כל אחד ואחד ובתוך הקהלה הקדושה כולה יחד”. זו הייתה גם השאלה של ההתוועדות המרכזית לגברים בליל שבת, “למה זה טוב דיבוק חברים?”.
בלו”ז היה כתוב שבשלב מסוים מתפצלים להתוועדויות קטנות, כל אחת בנושא שנבחר מראש. “אבל אנשים פשוט נהנו להישאר ביחד”, מספר שוקי, “אז גם כשחשבו להתפצל, נשארו באותה התוועדות”. כולם יצאו משם עם הרבה טעם של עוד. “יש המון המון אנשים שיש להם מה לומר, ושאנחנו רוצים ושמחים לשמוע אותם. הייתי רוצה לשמוע עוד אנשים, וגם את אותם אנשים יותר זמן”.
תוכנית לכל גיל
“היה מיוחד לפגוש נשים ממקומות שונים בארץ, מנתיבות ועד נהריה”, מספרת יונה הס, שהייתה אחראית על תוכנית הנשים. רוב תלמידי הרב לא גרים בירושלים או ביצהר. הם פזורים בערים ובמושבים, ולא פעם הם המשפחה היחידה מסוגה במקום. רוב השנה הם מרגישים זאבים בודדים, ופתאום יש מסביב קהילה גדולה, וזה נותן כוח. חלק מהנשים שפגשה יונה הכירו את הרב דרך “נפלאות”, והן סיפרו לה איך הן מפיצות את התורה שלו במקום שלהן. היו גם שתיארו לה משהו שחסר להן במקום בו הן גרות: “שמקבלים אותך וברור מי אתה, ולא צריך להסביר. במקום שלהן תמיד זה כזה לא ברור, איזה משהו מוזר אתה. ופתאום אתה חלק ממשהו, ואתה לא מוזר, ואתה אהוב ומקובל”.
התוכנית לנשים נבנתה מסדנאות בקבוצות קטנות, עם מגוון נושאים ודמויות, בהן אסנת דאום, מטפלת בפסיכודרמה, שריה ניצן ומרים דרורי, לצד התוועדויות של כולן יחד: בליל שבת עם הרבנית אורה רבקה וינגורט ואילת השחר הכהן, ובשבת אחר הצהריים עם חנה גאולה שטרן ורותי שחר. “השתדלנו לתת מקום לכל אחת, מה שמתאים לה בשלב שלה”, אומרת יונה. “והיו מפגשים מאוד משמעותיים גם בחוץ, בדשא, בסעודות ובין לבין, וגם בתוכנית הרשמית”.
אחד האירועים המרגשים בשבת היה המפגש עם עפרה לידא, אלמנתו של ר’ עמרם לידא ע”ה ממיתר, שהגיעה לשבת עם בנה ועם נכדתה וסיפרה לנשים קצת על בעלה. ר’ עמרם, שהקדיש עשרות שנים להפצת תורת הרב, נפטר בקיץ האחרון. עפרה תיארה שהרגישה שזה היה ממש לעילוי נשמתו, ושהיא רואה מתגשם את מפעל החיים שלו, את הרצון שלו להפיץ את התורה של הרב.
את המשפט “לא הרגשנו שהילדים באו איתנו לשבת” שמע מתניה מהרבה הורים, כאשר כוונתם הייתה לפעילות הענפה שהפעילה את הילדים במשך כל השבת. את הילדים לקחה על עצמה משפחת שחר: ענג חן שחר היה על הבנים עד כיתה ח’, מנוחה רחל שחר על הבנות והגיל הרך, ודוד אור שחר על הנוער. לכל שכבת גיל היו לו”ז ומדריכים משלה, ולצידם תורנות חצר של ההורים.
מתניה מסביר מה זה עשה להורים: “זה נתן לאנשים תחושה מאוד חזקה שיש פה משהו אסוף, שיש פה משהו מוחזק, וממילא הם יכולים להיות וליהנות בלי שהם צריכים עכשיו להחזיק משהו על הראש שלהם”.
את מערך הבנים הפעילה תנועת “פעמי משיח”. “המערך נולד מתוך רצון לתת מענה שלם”, מסביר ענג חן, “לאפשר להורים להתפנות לתפילות ולשיעורים בנחת, ולהעניק לילדים חוויה חינוכית מלאת שמחה ותוכן”. הבנים חולקו לקבוצות גיל, בלו”ז שתוזמן במדויק מול סדרי השבת והסעודות המשותפות עם ההורים, ו־14 מדריכים מ”פעמי משיח” הובילו את הפעילות. היו תפילות מותאמות, מעגלי לימוד, משחקי קבוצה ואתגר, וסיורים במושב נחלים. “הילדים היו מלאי חיות, ההורים נהנו מהשקט”, מסכם ענג חן, “והילדים נהנו ממשמעות עמוקה והארה של מלכות בית דוד מדמותו של הרבי הרש”ב”.
הפקת ענק
“חששנו מהאתגר”, מודה יונה, “כמות מאוד גדולה של אנשים, כמות מאוד גדולה של ילדים”. את השבת הפיקו יצחק לקס וליאור איינהורן, ולצידם עבדו צוות מהקהילה והרבה מתנדבים. מתניה מספר על המון תגובות על “מעין גן העדן שיצרנו שם לאנשים בתוך המתחם”.
מי שעקב לפני השבת אחרי קבוצת העדכונים הכיר כבר את הרכבת: רכבת כחולה מלאה ילדים, והרב מאחוריה. על כל פרסום של השבת הופיע הלוגו של “מתקדמים ביחד”, הרב ועגלה רתומה לסוס מלאה חסידים. לשבת הוקם אתר משלה, ולצידו הופצה חוברת מידע בת 16 עמודים. באתר כל משפחה ראתה איפה היא ישנה, וההורים סימנו מראש איפה כל ילד קטן יושב בסעודות, ליד אבא או ליד אמא, “כדי למנוע בלאגן בכניסה לחדר אוכל”. בחוברת היה אפילו דף מידע על החובשים והאחיות שמשתתפים בשבת, ובאיזה חדר כל אחד מהם ישן. על הבישולים לשבת השגיח מנחם שחר, בעל קייטרינג “מטעמי השחר”, שדאג שהכול יהיה כשורה – יישר כח!
במוצאי שבת, אחרי ההבדלה ופינוי החדרים, הפעילות נפתחה גם למי שלא הצליח להגיע לשבת: פלייבק של גברים ושל נשים, מופע קרקס לילדים, ועמדת צילום מגנטים שבה כל משפחה קיבלה תמונה למזכרת. מתניה ביקש מראש מהקהל להגיע לפלייבק עם סיפורים “על שליחות והקהילה” והיה ממש מוצלח.
אחרי השבת שלחו יותר משישים משפחות משובים ממש בפירוט. “כנראה נגענו בנקודה מאוד משמעותית לאנשים, שחיכו לה וציפו אליה”, מעלה מתניה. המסקנה העיקרית שלו מכל המשובים היא שצריך לעשות עוד שבת כזאת.
מצורף כאן הקליפ המסכם של השבת. הגלריה המלאה תגיע בהמשך: אנו משתתפים בצערו של הצלם אליהו עיני על פטירת בן דודו, הילד אברהם אבא הרמן ע”ה, בן גלעד ואליטל יבדלחט”א.
נתראה בשבת הבאה בעזרת ה’!
עוד בקהילה
הכלפורסם במקור ב־derechaim.info

הוספת תגובה
התגובה תתפרסם אחרי אישור המערכת. כתובת הדוא״ל לא תוצג באתר. כל השדות חובה.