בס״די״ב בכסלו תשפ״זפרשת וישלח
שלחו עדכון
מבזקים
מסע לרבי עם ניר ונעמה מנוסי. המקומות מוגבלים! על הפרטים בפניםמזל טוב לישראל שפירא ודבורה לאה ארנברג מירושלים לרגל בואם בקשרי השידוכין!מזל טוב לשריה ואבישג ניצן מיצהר להולדת הבן!מזל טוב לאריה ומוריה קוניקוב מבת עין להולדת הבן!הערב! התוועדות ט’-י’ כסלו עם הרב יוסי פלאי בבית חב”ד אלון מורה, 21:30הערב! התוועדות ט’-י’ כסלו עם הרב יצחק שפירא. 21:30 בקלויז בירושלים, בעל השאילתות 15היום! שיעור והתוועדות לכבוד ט’-י’ כסלו עם הרב ירון עמית בקמפוס ישיבת “דורשי יחודך” ביצהר | 18:00הערב! התוועדות ט’-י’ כסליו עם הרב משה גנוט בישיבת ׳רוח דעת׳, עזריאל 19 ירושלים | 21:00מזל טוב לביני ורבקה ארנברג מירושלים להולדת הבת!מזל טוב ליוסף יצחק ומושקא גנני מיצהר להולדת הבת!מזל טוב למכבי בן שוחט מיצהר ויעל ברון מירושלים לבואם בקשרי השידוכין!כמה פעמים רצית להרגיש יותר קרבה ואהבה בזוגיות, אבל מצאת את עצמך שוב מאוכזבת או מבקרת? וובינר מיוחד עם הרבנית נעמה מנוסי כל הפרטם בפנים
קהילה

שלוש שנים לנפילתו של ידידיה אליהו הי”ד

ביום שישי האחרון, י”ט בחשוון, מלאו שלוש שנים לנפילתו של רס”ל (במיל’) ידידיה אליהו הי”ד בעזה.

שלוש שנים לנפילתו של ידידיה אליהו הי”ד

ידידיה נפל בג’באליה בן 25. הוא היה לוחם בגדוד 8170 של ההנדסה הקרבית, תושב קרני שומרון ותלמיד ישיבת ההסדר צפת, שם כינו אותו “ידיד”. הוא הותיר אישה, שתי בנות ובן שנולד אחרי נפילתו.

בפתקים שכתב שהתפרסמו במהלך החדשים האחרונים אפשר לשמוע את קולו של ידידיה. בשיר על הגשם הוא כותב על ארץ ישראל: “כשאבי שבשמיים מתחבר לאדמתי, כמה נפלא חיבור זה”. בשיר “אבן מקומית” הוא כותב ש”כל שבר יש לו יעוד, מייצב עוד את הבניין”. במכתב לאביו סיפר שהוא וחבריו ישבו וחשבו במה הדור שלהם הוא שידרוג של דור ההורים. התשובה הייתה החסידות, שהיא לא רק ללמוד ולהתפלל במניין כמו פעם, “אלא לשיר, לנגן, להכניס חיות בעבודת ה'”. על שנות הישיבה כתב שבהתחלה זה היה בשבילו כמעט גיהנום, ושעכשיו גמרא פשוטה בשבת, בלי דאגות, היא “הגן עדן הכי טוב שיכול להיות לי”. ובפתק אחר: “תמיד יש נפילות, אבל אם הדרך ברורה לי, הן לא יעצרו אותי”.

לקראת יום השנה פרסם הזמר ביני לנדאו ביצוע לפיוט “שימו לב אל הנשמה” במנגינת ברסלב, במסגרת הפרויקט “ידיד נפש” של שירים לזכר ידידיה. 

לפני כשנתיים הוציא היוצר שילה אתיאס את “ניגון אמונה” של הרב יצחק גינזבורג, לזכר ידידיה ושני חבריו שנפלו. אתיאס סיפר שבנסיעה לבסיס השמיע לידידיה גרסה של הניגון, וידידיה, שאהב מאד את ניגוני הרב גינזבורג, שמח בו מאוד.

תהא נשמתו צרורה בצרור החיים.

המכתב של אליאב

אליאב, אחיו של ידידיה, כתב לו לקראת יום השנה:

3 שנים עברו, 3 שנים שאתה חי בתוכנו, נוכח בכל רגע ובכל סיטואציה בחיינו. 3 שנים שאנחנו חיים במין נשיאת הפכים, מצד אחד אין יום שעובר בלי שחושבים עליך, נזכרים בך, נזכרים באירוע שהיינו יחד, במשהו שאמרת או כתבת, בגדולה שלך, וזה ממלא אותנו בגאווה, להיות אח שלך. מצד שני כל זיכרון מפלח לנו את הלב, ומעצים את חוסר העצום בלעדיך, חוסר בלתי נתפס, געגוע שלא עובר ולא מתרכך עם הזמן.

נשיאת הפכים זה אחד המעלות הגדולות שלך, יודע לחיות בעולם התורה הנגלית, להיות ציונות דתית קלאסית כמו שאמרת, לחיות את התורה הגואלת של הר המור, ומצד שני חסיד גדול, שלומד את הדברים הכי עמוקים שיש לחסידות להציע, וחי עם שמחה וקשר מטורף לה’. להיות תלמיד של הרב אסף, ושל הרב גינזבורג ביחד, עם תיבול של צפת, ולהיות שלם עם כל צד.

לדעת להיות שובב, לצאת מהעיגול, איש מעשה ועמל כפיים, לבקש מתכונים, ולטייל, וגם להיות דוס, בייניש, שיש לו תמיד דברי תורה ודיבור של קדושה להגיד. ואני זוכר שסיפרת שבצבא לא אכלת עוף כל השירות, כי הכשרות שלו לא הייתה מספיקה, למרות שסביבך כולם אכלו, וזה מראה את הצד הזה שמצד אחד יודע לאכול ולהתפנק, ומצד שני לא לחפף במילימטר בכשרויות המהודרות שהנהגת לך.

לעמוד על שלך, לדעת מה אתה רוצה, אבל עם המון שפלות והכרת הטוב על דבר הכי קטן, כל דבר לוודא 10 פעמים שמתאים לנו הביקור, או לוודא שהיה לנו סבבה שאירחת אותנו עם 5 ילדים בבית עם חדר וחצי, כולל מנגל ופינוקים.

אנחנו קוראים את כל הדברים הנפלאים שכתבת, השארת אוצר של שירה עומק וחסידות. המכתב שכתבת לראש ישיבה שלך בסוף שמינית, נתן לנו הצצה למסע שלך, ונתן לנו המון חומר למחשבה על התמודדות פה בעולם, על תהליכים וסבלנות, כתבת שגם אם היו נפילות בדרך, ועוד יהיו, כל עוד הדרך מסומנת אצלי במפה, הם לא ישברו אותי.

כזאת בהירות על המטרות שהצבת לעצמך, כבר בגיל 18 לחיות ככה זה מטורף. כל תפילת שבת וחג, כשאני אומר את המילים וטהר לבנו לעבדך באמת, אני נזכר בשיחה שלנו שאמרת שזה אצלך המשפט שאתה הכי מכוון בו בתפילה, זה הבסיס להכל וזה המהות, שהלב טהור ומכוון. ושם בלב שמחזיק ומחיה את הכל, ושם גם הסתיים הכל, ואני חושב שהלב הטהור, מביא גם לעין טובה שהייתה לך. להסתכל בטוב של כל אחד, ושל כל המציאות, ועם האופטימיות הזאת אפשר להתקדם, לשאוף ולחלום, להגיע רחוק, ולהפיק את כל ההספקים שהספקת, ולדעת להוקיר טובה כל כך גדולה.

איבדנו אח אהוב, ואוהב, שפיזית לא איתנו, אבל השארת המון צידה לדרך שמלווה אותנו. ועם ישראל הפסיד מחנך ומשפיע,

נמשיך תמיד לזכור לאהוב ולהתגעגע.

הוספת תגובה

התגובה תתפרסם אחרי אישור המערכת. כתובת הדוא״ל לא תוצג באתר. כל השדות חובה.

התגובות נבדקות לפני פרסום

פורסם במקור ב־derechaim.info