ברוך ה’ עבר ראש השנה נפלא אצל הרב. בליל שישי, ערב החג, התקיימו סליחות והתרת נדרים. בליל ראש השנה נאמרו תהלים ולאחריה תפילת ערבית, בסיומה בירך הרב כל אחד ואחד אישית ב”לשנה טובה תכתב ותחתם”.
ביום השני של החג, לפני התקיעות, התיישב הרב ואמר “דברי התעוררות” על יסוד משל מספר “דברות המגיד”. המשל מספר על מלך שערך משפט לכל בני מלכותו כדי לחזק את מלכותו, ולפי דרך המלכים הושיב גם מקטרגים להוסיף באימת הדין. כדי להראות שכולם שווים בדין, גזר המלך שגם בנו יחידו יעבור במשפט ככל האחרים – וכשעלו דברי קיטרוג על הבן, גילה המלך את אהבתו העמוקה אליו וסיפר בשבחו, עד שאף המקטרגים עברו לדבר בשבחו. הרב ביאר מכך שהיחס הפנימי בין הקב”ה לישראל הוא יחס של אהבת אב לבנו, ואילו מלכות ה’ עלינו מכוונת כלפי האומות – והמלכת המלך על העולם כולו מתבצע דרכנו. מכאן ביאר הרב גם את הניגון “אבינו מלכנו – אין לנו מלך”, שבפנימיות אכן אין לישראל מלך זולת הקב”ה כאב.
לאחר מכן ערך הרב סדר ניגונים של כל רבותינו נשיאינו, ולאחריו הרחיב בהבדל בין דוד המלך לשאול ולשלמה ביחסם למלכות ישראל – כיצד דוד הבין שבפנימיות אין ישראל זקוקים למלך, בעוד ששלמה, למרות חכמתו, טושטש אצלו ההבדל בין ישראל לאומות.
לאחר תקיעות, מוסף ותפילת מנחה – התקיים מנהג ה”תשליך” בהובלת הרב, ולאחריו קישר הרב את הנאמר קודם לנוסח תפילת ראש השנה ולברכת מלכויות.
סדר היום כולו, משחרית ועד סיום השיעור שלאחר תשליך, נמשך עד השעה חמש אחר הצהריים – ובחב”ד, כידוע, לא אוכלים לפני התקיעות. ברוך ה’, “תתחדש כנשר נעוריכי”.
בעזרת ה’ הדברים מתפרסמים בהרחבה בגליון נפלאות לשבת האזינו ויום הכיפורים.
