“או קנה מיד עמיתך וחי אחיך עמך”. מכירים את הפסוק?
השבוע, בפרשת בהר, נקרא אותו כולנו בקריאת התורה. הציווי לעסוק במיקח וממכר בין האחים, היהודים.
ואין שבת יותר מתאימה מזו ל’שבת עבודה עברית’.
מוקד עבודה עברית הוקם לפני כ-15 שנה ומטרתו לקשר בין בעלי מקצוע יהודים לבין לקוחות המחפשים עבודה עברית ואיכותית (1599-588-588).
הוא עבר מניעות, צווי בית משפט למיניהם ומציקים שונים שניסו לסגור את המיזם, אך ב”ה פועל ומתרחב גם ברגע זה.
בין השאר מפעיל המוקד יזמות שונות להעלאת המודעות ועידוד עבודה עברית בכל ציבור, אחת מהן היא שבת עבודה עברית.
יוצרים שונים הכינו מגוון תכנים לקראת השבת המיוחדת. טורי דעות ושירה, מחקרים, מערך פעולה למדריכים בתנועת נוער, סרטונים, ‘מי שבירך’ למקפידים על עבודה עברית ועוד…
כל החומרים עולים לכאן – עידוד עבודה עברית.
מחפשים מה לשמוע בזמן ההכנות לשבת המיוחדת? בנסיעה להורים?
יוסף רוסו מ’הקול היהודי’ בפודקאסט חדש, על עבודה עברית. פרקים מהיבטים שונים של הנושא עם בעל מקצוע, עיתונאי חוקר ורב מעמיק.
הקדמה
פרק ראשון – עם אלחנן גרונר
פרק שני – עם ערן רולס
פרק שלישי – עם יוסף דרשן
פרק רביעי – עם הרב ישראל אריאל
דוד הלל, מתלמידי הרב יצחק גינזבורג שליט”א ותושב עמיחי שבגבעות שילה – הנבנות על טוהר העבודה העברית, כתב סדרת פוסטים ב’פייסבוק’ העונים בצורה יפה על כל השאלות: למה בכלל? איך? זה לא יותר יקר? ומה כל כך חשוב בעבודה עברית?
עבודה עברית – פעולה של אהבה
הבחירה בעבודה עברית צריכה להיות פעולה של אהבה, לא של שנאה או פחד. רק כך היא תחזיק מעמד. אני בוחר בעבודה עברית לא כי אני שונא ערבים ורוצה למנוע מהם פרנסה, ולא כי אני מפחד מהם ביטחונית, אלא כי אני רוצה לפרנס עם הכסף שלי דווקא יהודים.
למה זה חשוב? כי פעולה של אהבה מחזיקה מעמד יותר זמן מפעולה של שנאה. אם אני בוחר בעבודה עברית רק כדי לא לפרנס ערבים, אז אמצא את עצמי בקלות מפרנס סודנים, הודים, סינים. או שאפרנס ערבים ואכביד עליהם את השמירה. אבל כך לא נשיג את המטרה, שהיא לשחרר את התלות בגויים ולהיות מסוגלים לעסוק בעצמנו גם במלאכות היותר קשות.
לכן, כדי לבחור בעבודה עברית צריך להתבונן כמה זה נפלא שהכסף של בניית הבית או השיפוץ – הסכומים הכי גדולים שאני מוציא בחיים – הולך לפרנסתם של אחים שלי. לקנות שמלה לבת של הרצף, ולשלם על החוג של הבן של השרברב, ולממן את מסיבת בת המצווה של הבת של איש הבטון. כמה זה נפלא שהכסף “נשאר במשפחה” וממשיך להכות אדוות חיוביות גם אחרי שאני נפרד ממנו.
באחת הפעמים ששילמתי לקבלן הוא אמר לי שהכסף הזה מיועד עבור החתונה של הבת שלו. כלומר בכסף ששילמתי אנשים יאכלו אוכל טוב, וישמעו מוזיקה, וירקדו, וישמחו, ויתקרבו לה’, וייבנה עוד בית בישראל. איזו הרגשה נפלאה!
הרב יצחק גינזבורג מעמיד תמיד את הערך של עבודה עברית על הכתוב “או קנה מיד עמיתך… וחי אחיך עמך”. זוהי הרחבה של מצוות “ואהבת לרעך כמוך”. כמו שאתה מעדיף לשלם למישהו מהמשפחה הקרובה במקום למישהו זר, כך עליך להעדיף לשלם לבן עמך ולא לבן עם זר.
להסיח את הדעת
כדי ללכת על עבודה עברית מוכרחים להסיח את הדעת ולא להשוות מחירים עם אופציות אחרות. כשמישהו מחליט להיות צמחוני, הוא לא ממשיך לחשוב כל הזמן על האופציה של הבשר. הוא יוצר מחיצה בנפש וזה כבר לא רלוונטי עבורו. כשמישהו בוחר לאכול מזון בכשרות מהדרין, שאר המזון מפסיק להיות אופציה עבורו. אם אדם מחליט לגור בקהילה שצריכה אותו, ממש לא יעזור לו לפזול כל הזמן למקומות אחרים יותר נוחים.
וככה זה גם בעבודה עברית. תשאל רק כמה עולה אצל היהודי. אל תתעניין כמה עולה אצל אחרים. זה סתם יחליש אותך.
(ואם התעניינת, דע לך שיכול להיות שבחשבון הסופי לאורך שנים עדיין יותר משתלם כלכלית לעבוד עם יהודים, אבל על זה בפוסט אחר)
אולי עבודה עברית לא באמת עולה יותר
רגע, אבל אם אעבוד עם יהודים זה יעלה לי הרבה יותר!
לא, זה לא עובד ככה. בפרויקטים של בנה ביתך או שיפוץ רוב האנשים נוטים להוציא את כל המשאבים שלהם. סליחה על הבשורה המבאסת אבל אתה בכל מקרה הולך “להיחנק” כלכלית. אתה תגדיר תקציב, ואז תגלה שחסרים לך עוד כמה מאות אלפים, ואז תלחץ את עצמך עוד קצת כדי להשיג גם אותם, וזה ייגמר רק כשבאמת לא יישארו לך רזרבות. זו דרכו של עולם, ורוב מי שבנה בית או נכנס לשיפוץ גדול יעיד שכך זה היה אצלו.
המשמעות של עבודה עברית תהיה שתבנה, אבל אולי בשטח פחות גדול. הבית שלך יהיה יותר איכותי (ברוחניות ובגשמיות) אבל קצת יותר קטן. וזה לא באמת משנה כי כל תהליך בנייה כולל בתוכו סדרה של פשרות וצמצומים. אנחנו מתחילים תמיד מחלום גדול, ואז מוצאים את הדרך ליישם אותו במציאות, וזה תהליך מצמיח גם אם הוא כואב לעתים, כי הוא מאפשר לנו לזהות את סדרי העדיפויות שלנו.
עד כאן ברמה העקרונית. אבל קבלנים ואנשי מקצוע שדיברתי אתם טוענים שגם ברמה המעשית – עבודה עברית לאו דווקא יקרה יותר. נכון שכשמשווים הצעת מחיר של יהודי לעומת הצעת מחיר אחרת רואים הפרשים גדולים. אבל כיוון שהתוצאה של בנייה בעבודה עברית היא איכותית ומדויקת יותר, פירוש הדבר פחות הוצאות תחזוקה לאורך שנים, פחות הוצאות שנגרמות מעבודה לא מדויקת. כל זה בלי להזכיר את הוצאות השמירה, הוצאות שנובעות מקצרים בתקשורת, והוצאות שנובעות מטעויות וחוסר הבנה של קבלנים או פועלים שאינם בני ברית. לכן אפשר למצוא יותר ויותר פרויקטים גדולים של עשרות דירות שנבנים בעבודה עברית. היזמים שלהם הם חברות שמחויבות לשורת הרווח ויש להן מעט מאוד מרחב לבטא את האידיאולוגיה שלהן, ובכל זאת הן מעדיפות עבודה עברית, בגלל הניסיון המצטבר לאורך שנים עם האלטרנטיבות השונות.
כשאתה בונה בעבודה עברית, אתה תומך ישירות ביישוב ארץ ישראל.
ככל שיש יותר ביקוש לאנשי מקצוע בעבודה עברית, ככה יש יותר אנשים שבוחרים לעבוד בתחומים האלה האנשים האלה צוברים ידע, ניסיון ורוכשים כלי עבודה ומערכות שמאפשרות להם לבנות.
הבאגרים והטרקטורים של הקבלנים היהודים לא עוסקים רק בבנייה בתשלום. בזמנים שבין עבודות הם גם פורצים דרכים חדשות סביב היישובים והגבעות, בונים מסלעות וקירות תמך, מותחים קווי חשמל ומים. מי שלמד בעבודה לבנות בבנייה קלה, יבנה בקלות בית בחווה לעצמו או לחבר שלו. כשצריך לחסום דרך חדשה שנפרצה על ידי מבקשי רעתנו, יש למי לקרוא. כשצריך לסקל שטח ולהכין אותו לחרישה, יש כלים ועובדים זמינים. הבאגר לא נח בין פרויקט לפרויקט. הוא עובד ביישוב הארץ. פשוט כי הבעלים שלו מלאים תשוקה ליישב אותה.
במילים אחרות: כדי להיבנות במהירות ובלי הפרעות ההתיישבות זקוקה לאקוסיסטמה שלמה של מקצועות הבנייה. כשאתם בוחרים עבודה עברית אתם מאפשרים עוד חוה, עוד גבעה, עוד מבצע לילי של העלאת קראוונים.
כשאתה בונה בעבודה עברית, אתה תומך במלחמה.
זה היה אחד הטוויסטים המדהימים במלחמה. בחורים שגדלו בגבעות ובחוות, חלקם מסורבי גיוס או מתחמקי גיוס, מצאו את עצמם מרתכים מיגונים לטנקים או מתקנים אחרים בתחילת המלחמה. פשוט לא היו מי שיעשו את העבודה הזו, בטח לא בזמנים ובמקצועיות של החבר’ה האלה. הם באו עם הכלים, הציוד והרוח, ועבדו 24/7 כדי שהטנקים יהיו ממוגנים כראוי. ואיפה הם רכשו את הידע והיכולות שלהם? מאנשים טובים שהעדיפו לשלם על עבודה עברית.
יתרה מזו: אחוז ניכר ממפעילי הבאגרים שמשטחים את עזה, הם נערי גבעות, אזרחים עובדי חברות קבלניות מהשומרון, שרכשו את הניסיון בזכות יהודים שהעדיפו להעסיק יהודים.
ככה זה. כשעושים משהו שהוא נכון מאוד מסיבה אחת, מגלים בהמשך שהוא נכון מעוד כמה סיבות, חלקן מפתיעות.
יישובים שמקפידים על עבודה עברית
אני מכיר שני אזורים בארץ שהם גן עדן של עבודה עברית. כשאני מספר לאנשים ממקומות אחרים הם לא מאמינים שזה בכלל אפשרי.
אחד הוא היישוב יצהר והגבעות שסביבו, והשני הוא גוש גבעות שילה, שבו אני גר ביישוב עמיחי.
איך זה קרה? עם הרבה מסירות נפש ואנשים שהיו משוגעים לדבר.
היישוב אחיה, שהיה הראשון מבין גבעות שילה, הוקם על ידי יוסי שוקר ז”ל, ומתחילת הדרך הם חרטו על דגלם את המסירות לעבודה העברית. המשמעות הייתה שנים ארוכות שלא היה להם כביש גישה, כי לא הסכימו שהמועצה תסלול עם ערבים. גם בית הבד “משק אחיה” הוקם על טהרת העבודה העברית.
לאחר מכן הוקמו עדי עד, אש קודש, יישוב הדעת, קידה, עמיחי – בכולם נקבע הכלל שכל פעולות הבנייה וכדומה יתבצעו בעבודה עברית.
כך בעצם כשמישהו בונה, הוא לא עסוק בהשוואה לשכן שלו, שהצליח לבנות בזול בגלל ערבים, פשוט כי אין שכן כזה. זו נקודה ממש חשוב כי הבנייה סופר-מושפעת ממה שקורה אצל השכנים.
תהליך דומה קרה ביצהר ובנותיה, עוד קודם לכן. כשישראל אריאל מיצהר חתם חוזה עם קבלן, הוא התנה אתו שאם חלק כלשהו בבנייה יבוצע על ידי אינו-יהודי, הקבלן מתחייב שהחלק הזה יהרס וייבנה מחדש על ידי יהודי. והוא גם נאלץ לממש את התנאי הזה במקרה מסוים.
זה יצר מציאות שבה יש הרבה ביקוש לאנשי בנייה יהודים, ובעקבות הביקוש בא גם ההיצע. אחוז גבוה מתושבי גוש שילה עוסקים במקצועות הבנייה. מי שרוצה יכול לבנות היום בית שלם, מהמסד ועד הטפחות, בלי להזדקק לאנשי מקצוע מחוץ לגוש שילה. יש פה קבלנים, מסגרים, אמני אבן, אנשי שלד, שרברבים, טייחים, צבעים, חשמלאים, רצפים, מנופאים, נהגי משאיות, אנשי פיתוח חוץ, גננים, נגרים, זגגים, אנשי אלומיניום – מעולים ומקצועיים. אם צריך חומרי בניין יש את החנות הגדולה של “הכהנים” (שיש להם סניף גם ביצהר), ואם צריך קרמיקה יש אולם תצוגה שלהם. כשנערים מחפשים כאן עבודה לחופש הגדול, הם יודעים שיוכלו למצוא בקלות בחברת “ליבי” או ב”הר כביר” או אצל עשרות קבלנים אחרים.
והתופעה המעניינת היא שכולם מרגישים חלק ממשימה גדולה ומרגשת: לבנות בעבודה עברית. זה שוק תוסס מאוד, שבו אנשים מתחרים לא רק על המחיר אלא גם על המקצועיות. הם מלמדים זה את זה שיטות חדשניות, שמאפשרות להם לקצר זמנים ולשפר את התוצאה. אבל לכולם ברור שעבודה ערבית היא מחוץ לתחום.
ממליץ לכם לקפוץ לביקור באחת מחנויות חומרי הבניין של הכהנים. יש שם אווירה שמחה ומיוחדת, עם הרבה חדוות עשייה, על הזכות לבנות את ארץ ישראל.
(אגב, היישוב בת עין הוקם על יסוד הכלל של עבודה עברית, והוא היה הראשון, בזכות מסירות הנפש של המייסדים ובהדרכת הרב גינזבורג. אמנם זה לא התפתח שם למערכת שלמה, אבל זכות הראשונים שמורה לו לעולם. יש יישובים נוספים שמקפידים על עבודה עברית, אבל אם אנסה למנות את כולם בטוח אפספס מישהו).