ניחום אבלים אצל הרב יוסף צבי סגל
בכ”ט במרחשון תשפ”ז נפטרה מרת מאטיל סגל ע”ה, רעייתו של הרב יוסף צבי סגל, ראש כולל הצהריים של “צמח צדק” בירושלים. הרב איתיאל גלעדי גילה על כך רק שבוע אחרי, והתקשר אל הרב יצחק גינזבורג לשאול אם הוא רוצה לכתוב משהו. הרב אמר לו שהוא צריך ללכת לנחם בשמו, וכך הגיע לבית האבלים בשם הרב, ובמשפחה שמחו מאוד בנציג שהרב שלח. לאחר מכן, סיפר הרב איתיאל על הניחום:

הרב יוסף צבי סגל הוא ראש כולל צמח צדק בירושלים, ואפשר לומר שהוא זה שקירב את הרב לחב”ד. כשהרב למד בישיבת קמניץ, הגיע הרב סגל ומשך אותו לחסידות. בירושלים הוא היה ידוע בתור “אלטער בחור” והוא היה מסתובב בישיבות ו”דג” משם בחורים טובים. פעם שמעתי שאמרו בירושלים על בחור שרואה אותו, שהוא צריך לחצות את הכביש למדרכה השנייה, אם הוא לא רוצה ליפול ברשתו. אני מכיר אותו כבר שנים. הוא סיפר לי בעבר סיפורים על הרב בקמניץ, והיה אומר: “אתם חושבים שהוא היום גבוה ומופשט? אז הוא היה מופשט לגמרי. עם השנים הוא ירד הרבה להסביר את עצמו”.
אשתו נפטרה לפני שבוע, וכאשר נודע לי על זה התקשרתי לרב, והרב אמר לי שאני צריך ללכת לנחם בשמו. הרב סגל יושב שם עם המנחמים מעשר בבוקר עד עשר בלילה, ולא פוסק פומיה. הוא תלמיד חכם גדול, שמכיר את כל גדולי ירושלים של פעם. כל הזמן מגיעים אנשים, והוא מדבר, מסביר ומספר. לקח זמן עד שהצלחנו בכלל לומר שבאנו לנחם.
בין הדברים סיפר על נסיעה שלו עם הרב אחרי מלחמת ששת הימים. כמעט לאף אחד בארץ לא היה רכב, אבל לרב יצחק היה רכב (בזכות אביו האמריקאי) והם יצאו יחד לנסיעה למקומות הקדושים. “אני חושב על זה ונהיה לי קר. נסענו לכל מיני כפרים, לכל מיני מקומות. היום קשה לדמיין את זה, אבל אז פחדו מאיתנו. בהרבה דלתות היה דגל לבן או איזו גופייה תלויה או משהו כזה. פחדו מאיתנו”, תיאר הרב סגל. באחת הנסיעות הגיעו לשכם. הם עמדו והסתכלו על הר גריזים והר עיבל. “הר גריזים יש לו צמחייה ואולי גם בתים, והר עיבל שומם. רואים את הקללה והברכה. אומנם לא קיללו את ההר, אבל ככה רואים”.
פתאום ניגש אליהם אדם עם זקן והתחיל לדבר איתם. כששאלו אותו מי הוא, ענה: “אני שומרוני, אצל היהודים אני נחשב ערבי, ואצל הערבים אני נחשב יהודי”. הם התחילו לדבר, והתפתחו כל מיני שאלות ודיונים. הרב סגל מספר ש”מהשמיים שמו לי בפה ככה”, והוא הצליח להראות לו שגם השומרונים מסתמכים על מסורת, ולא רק על חמשת חומשי תורה, כפי שטענו. בסוף האיש ביקש כסף. הרב יצחק, בלארג’יות כזאת, מיד התכוון לתת לו. אבל רבי יוסף סגל עצר אותו ואמר לשומרוני: “רגע. אתם כופרים, ואסור לנו לעזור לכם. אם אתה רוצה כסף בשביל בית הכנסת, אנחנו יהודים חרדים, ואסור לנו. אבל אם זה פרטי, כי הדרכת אותנו…” עוד לפני שסיים, האיש אמר מיד: “זה פרטי”.
הסיפור השני היה על הספר “סוד ה’ ליראיו”. כשהרב שלח את הספר לרבי, הוא כבר היה מודפס, ורק הכריכה עוד לא הייתה מוכנה. הרבי אמר שכדאי ששני חסידים יקראו אותו. הרב בחר ברב סגל וברב זליג פלדמן ע”ה, ושמעתי מהרב שהיה גם חסיד שלישי, הרב יוסף-יצחק שי’ אופן. הרב סגל סיפר שהיה מבסוט מהספר, אבל העיר לרב על דרך הצגת החידושים: “אתה אומר כאן חידושים מאוד יפים, מותר לך לחדש. אבל הייתי שמח שזה יהיה איזה יסוד. הרמ”ק אומר ככה וככה, ולפי זה מתאים להגיד ככה וככה. למשל, אתה אומר שנגינה, שירה, וזמרה זה י-ה-ו-ה. תגיד שהרמ”ק אומר כך וכך, ולאור זאת מתאים להגיד כך וכך. להתחיל מיסוד ואז לחדש”. הרב ענה לו: “זה שעשועי תורה. בספר שעשועים לא חייב להיות היסוד”. ור’ יוסף השיב: “אל תפחית בערך הספר שלך. זה ספר חשוב, זה לא רק שעשועים”. הרב יוסף סיים: “הרב יצחק חשב על זה קצת, ואמר שאני צודק, אבל בפועל הספר כבר מודפס ואי אפשר לשנות”. סיפרתי לו שהרבה שנים נכתב “במהדורה זו לא אסתייע מילתא להוסיף מראי מקומות”. בהמשך, כשהרב חשב להוריד את זה, בדיוק התחלנו להדפיס את השיעורים ב”סוד ה'”, וכך יצאה מהדורה עם מראי המקומות. אבל ר’ יוסף אמר שההערה שלו לא הייתה רק על מראי המקומות: “זה הנוסח שאומרים את הדברים: להתחיל עם יסוד וככה לחדש”.
מכתב ניחומים
במהלך הביקור כתב הרב מכתב תנחומים למשפחת סגל:
לידידי הרב יוסף צבי סג”ל שליט”א,
הצטערתי לשמוע על פטירת רעיתך ע”ה – “אשת חיל מי ימצא”.
יש במקרא שלש פעמים “אשת חיל”. לפי סדר התנ”ך: “אשת חיל עטרת בעלה”, “אשת חיל מי ימצא”, “אשת חיל את” (דברי בעז לרות).
אשת חיל עטרת בעלה היינו הכתר (עטרה) שבמלכות (האשה), הרצון שלה, סוד איזוהי אשה כשרה העושה רצון בעלה, כלומר שמעצבת ומתקנת את רצון בעלה (עושה לשון תיקון כנודע).
אשת חיל מי ימצא היינו הבינה שבמלכות, בינה יתרה נתנה באשה יותר מבאיש. היינו בחינת כל אשר תאמר אליך שרה שמע בקלה.
אשת חיל את (רות) היינו המלכות שבמלכות, ירידת המלכות למציאות של העולמות התחתונים לברר בירורים ובכך להעלות מ”ן ליחוד העליון שמזה נולד-צומח מלך המשיח – ואלה תולדות פרץ… וישי הוליד את דוד, מלכא משיחא.
המקום ינחם אתכם בתוך שאר אבלי ציון וירושלים ומכאן ולהבא אך טוב וחסד ימצא אתכם כל הימים.
יהא זכרונה ברוך ושתהיה מליצת יושר על כל המשפחה ועל כל ישראל. תהא נשמתה צרורה בצרור החיים את ה’.
יצחק גינזבורג
עוד בקהילה
הכלפורסם במקור ב־derechaim.info

תגובות (1)
חשוב וכדאי מאד שיילכו התלמידים להתוועד עם הרב סגל שיחי’ על מנת לקבל ממנו את כל הסיפורים הרבים על רבינו.
הוספת תגובה
התגובה תתפרסם אחרי אישור המערכת. כתובת הדוא״ל לא תוצג באתר. כל השדות חובה.