השתתפות במהלך אסטרטגי פורץ דרך, כאן!
31 שנים אחורה, ליל ד’ בתשרי תשנ”ו. יאסר ערפאת ימ”ש מתהפך על מיטתו במלון בטאבה, יש תא שטח במרכז השומרון שמגרד לו, חשוב לו.
הוא מרים טלפון לעוזרו ומודיע: “תעיר את הישראלים, אני רוצה את האיזור, אם לא – אין הסכם”.
בצידו השני של המלון נציגי ישראל יוצאים ממיטותיהם בפיג’מות ומשרטטים את המפה מחדש, למחרת הם ילחצו ידיים ויחתם הסכם אוסלו ב’.
“האירוע הזה מתואר בספרו של חגי הוברמן כאנקדוטה משעשעת, אם הוא קרה בדיוק כך – איני יודע, אבל את השטח הזה אנחנו מכירים היטב” צוחק מאיר אטינגר, תחקירן הקול היהודי וממתיישבי צאן אביעזר.
“תא השטח המדובר נקרא כיום גוש קנה, נמצא בין יצהר לעמנואל ומורכב רובו משטחי A ו-B, ולא בכדי.
ערפאת הבין את החשיבות האסטרטגית של האזור, המחבר בין גוש שכם וג’נין בצפון לגוש סלפית בדרום ומייצר רצף ערבי כמעט שלם מצפון השומרון עד חברון ודרומה, תנאי הכרחי עבור חלום המדינה הפלסטינית ח”ו” הוא מסביר
“השטח הזה היה, במשך שנים, חור שחור של ממש. אזור גדול ללא נוכחות יהודית שהיווה כר פורה לפעילות טרור ופשע. רק בשנים האחרונות הצליחו מחבלי הפיגוע בפונדוק לברוח דרך אחד הצירים כאן ולהימלט לג’נין”. ציין בפנינו עוז יהודה רום, מקים ההתיישבות באזור, באחת הנסיעות המטלטלות בין הישוב לצאן אביעזר.
מאיר מזכיר חוליית מחבלים מסוכנת שהסתתרה בשטח במשך כשנה וחצי(!), הוציאה ממנו פיגועים קשים וניהלה קרב יריות עם חיילי צה”ל.
לאחרונה, מטיילים שסיירו באזור שעד כה אף יהודי לא העז להסתובב בו, אף איתרו מערה ובה מטווח פיראטי של אותם מחבלים, ככל הנראה.
החלום, לפי מאיר, היה כפול: “כבר שנים אנחנו מדברים על זה, שיום אחד יצהר תפרוץ מערבה. גם כדי לשבור את טבעת החנק של ששת הכפרים שסוגרים עלינו סביב הישוב, וגם כדי לחבר את יצהר ועמנואל ולייצר שליטה יהודית ברכס הכל כך חשוב הזה”.
ובשנה אחת, החלום הפך למציאות.
עוז יהודה ותמר רום, פעילי התיישבות צעירים אך כבר בעלי ניסיון בגבעות שונות, הקימו לפני כשנה את שכונת מבוא קנה למרגלות שכונת שלהבתיה ביצהר, בחורף המשיכו ותקעו יתד על ההר כמה קילומטרים משם, בנקודה הנקראת צאן אביעזר, ולאחרונה אחרי הרצח של בניהו מלט ויובל עזרא הי”ד המשיכו לנקודה שלישית – כפר רועים, המשלימה את כיבוש הרכס ומחברת בפועל בין יצהר לעמנואל.
“בניהו הי”ד היה פעיל מאוד בהתיישבות כאן, עזר ודרבן אותנו המון” אומר עוז יהודה. “גם יובל המח”ט היה חבר טוב, היה מגיע לבקר ולדבר וכמובן לאבטח את החווה”.
כשעוז יהודה ותמר מתקדמים הלאה, במבוא קנה כבר מתגוררות משפחות ואת צאן אביעזר מחזיקה משפחת אפי ויסכה חייקין, שאליה צפויות להצטרף משפחת מאיר ומוריה אטינגר ומשפחת ישי ונעמה מרזל – אגב,כולם מבוגרי ישיבת עוד יוסף חי.
המחסום האחרון, הפשוט אך יקר, הוא התשתיות.
בדרך הארוכה לגבעות החדשות יש מקטעים תלולים ומשובשים מאוד, שאינם עבירים לרכב רגיל. בבתים הבנויים מוכנים ומחכים למשפחות אין מים זורמים וגם לא חשמל, והאתגר הייחודי: נחל קנה היפהפה חוצה את הדרך, בימות הגשמים הוא שוצף ועולה על גדותיו ובחורף הקודם תושבי צאן אביעזר היו נצורים בחווה ימים ושבועות שלמים, ונערים מהם שניסו לחצות עם ריינג’ר להביא אספקה נזקקו לחילוץ.
“אנחנו מבקשים מכם דבר אחד, דרך נורמאלית” מחדדת מוריה אטינגר.
ולא, הם לא מתכננים לסלול את כולה.
בימים אלו מתנהל קמפיין שותפות למימון הצרכים הבסיסיים בלבד: סלילת המקטעים הבעייתיים ביותר בדרך ומעבר בטוח בנחל, מערכת סולארית לחשמל וקו מים. מה שנשמע עבורנו בסיסי ומובן מאליו אך יקר מאוד כשמדובר בשטחי B ולא זוכה לשום מימון מגורמים רשמיים כלשהם.
“ההתיישבות הזו היא מהלך הסטורי עם חשיבולת אסטרטגית מהמעלה הראשונה” מסכמים פעילים בגוש קנה, “זו הזדמנות להיות שותפים בצעד מיוחד מאין כמותו. גם אם – כמו רובנו – אתם לא במצב כרגע לעזוב הכל ולגור בצריף על גבעה, לתת גב לחלוצים זו הדרך הפשוטה והחזקה ביותר להשתתף בישוב הארץ”.