על פי סיפורו של הרב זוהר דוד
הכל התחיל כשהרב זוהר הגיע לנתניה מיד אחרי החתונה שלו, בדיוק בשיא הקורונה. בהשגחה מופלאה הוא הגיע לבית כנסת ספרדי מיוחד בעיר, עם ניחוח חסידי-ברסלבי. מקום מיוחד שיוסד על ידי אדם יקר, ופועל בו גם כולל אברכים.
מי שמנהל שם קבוצה מיוחדת של בעלי תשובה שכבר שנים לומדים יחד, הוא הרב יגאל לוי. הרב יגאל התקרב בעצמו לברסלב לפני שנים דרך רב שהיה צאצא של רבי נחמן. הוא מעביר לחבר’ה שיעור יומי בעיון בגמרא וגם בליקוטי הלכות. לפני כשנתיים, הם קיבלו מקלט מקומי ושיפצו אותו ממש יפה – ושם הכל קורה.
“הרב שלך יודע לנגן”
כשהרב זוהר הגיע למקום, החבר’ה והרב יגאל הבינו שהוא היה שליח בהודו ותלמיד של הרב גינזבורג. הרב זוהר נהג לחלק שם את חוברות ‘הנפלאות’, ובכל פעם שהיה קשר בין הלימוד בליקוטי מוהר”ן לדיבורים של הרב, הוא היה משתף את הרב יגאל.
כשראה כמה הרב יגאל אוהב את הדברים, הציע לו הרב זוהר לשמוע שיעורים של הרב. “אני אשמיע לך ביוטיוב”, הוא אמר לו. אבל הרב יגאל חייך ואמר: “יוטיוב? אין לי סמארטפון, אני לא מתעסק עם הדברים האלה… תביא דיסק און קי!”.
הרב זוהר, שמעיד על עצמו שהוא לא בדיוק איש טכני, עשה ‘מסירות נפש’ והצליח להוריד לו לדיסק און קי את הסדרה ‘פרק בעבודת השם’ וכמה שיעורים בחסדי דוד.
כשהרב יגאל שמע את השיעורים הראשונים, הוא בא לרב זוהר ואמר לו משפט מופלא: “הרב שלך יודע לנגן…”.
הרב זוהר סיפר לו גם כל מיני תשובות והדרכות של הרב. למשל, תשובה שהופיעה ב’נפלאות’ למישהו שהתקרב לברסלב ושאל איך להתייחס לדיבורים של רבי נחמן על עצמו (כמו “חידוש כמוני לא היה מעולם”). הרב ענה לו שצדיקים דומים לבוראם, ואם אתה מנסה להבין צדיק אמת רק עם השכל שלך – אתה צריך לתהות אם זה באמת הצדיק. התשובות והסיפורים האלה נכנסו לרב יגאל ישר ללב.
התיאום, ההילולא והאורח המפתיע
הרב זוהר תמיד רצה להביא את הרב לנתניה, אבל זה לא ממש עמד על הפרק – בפרט בשנים האחרונות, כשהמצב הבריאותי של הרב עוד לפני השתלת הכליה לא אפשר אירועים כאלה מחוץ לכפר.
אבל אז, ימים ספורים אחרי ההסתלקות של רבי עמוס ע”ה, הרב יגאל פתאום פנה לרב זוהר ושאל אותו בחביבות: “תגיד, אולי תביא את הרב אלינו?”. הרב זוהר הסביר לו שהרב כמעט לא יוצא, אבל הרב יגאל ענה: “מה אכפת לך לנסות?”.
הרב זוהר פנה לאיתיאל, ואחרי כמה ימים הגיעה התשובה המרגשת: הרב הסכים ויגיע לט”ו באב!
כשהרב יגאל שמע על התאריך, התגלתה השגחה פרטית מופלאה:
ט”ו באב הוא יום ההילולא של זקנו של הרב יגאל – המקובל רבי שמעון לביא זצ”ל (מחבר הפיוט “בר יוחאי” וספר “כתם פז”).
האירוע יצא בדיוק בסמיכות ל-30 של רבי עמוס ע”ה.
ביום ההתוועדות עצמו, כמה שעות לפני שהרב הגיע, הרב זוהר קפץ למקלט לעזור בהכנות. תוך כדי דיבור הוא הזכיר את מיכי יוספי, והרב יגאל שאל: “מה, הוא חב”ד-ברסלב?”. הרב זוהר סיפר לו שמיכי נוהג לומר שהוא “בגוף חב”ד ובנשמה ברסלב”, וגולל את סיפור התקרבותו דרך ההיפים בדרום אפריקה ותאילנד.
“אולי תזמין אותו להתוועדות?”, הציע הרב יגאל. הרב זוהר תהה אם זה שייך בהתראה כל כך קצרה, אבל הרב יגאל פסק בביטול מתוק: “שיתבטל! מה אכפת לך? שיגיע!”.
הרב זוהר לא מצא את המספר של מיכי ולא רצה להציק לאיתיאל שהיה עמוס בהכנות, והחליט לרדת מזה. והנה, תראו מה זה השגחה: עוד לפני ערבית, פתאום מיכי יוספי נכנס בעצמו למקלט! באותו זמן בדיוק ישב הרב יגאל עם התלמידים ולמד איתם ב’כתם פז’ לכבוד ההילולא של זקנו. מיכי הצטרף אליהם מיד וישב להתוועד איתם קצת.
הרגישות של הרב והפשטות של המארח
כשנכנסו לתפילת ערבית, ניסו חלק מהחבר’ה להציע להתפלל בנוסח חב”ד, אבל הובהר מיד שלרב אין שום בעיה עם נוסח ספרדי, ויש במקום רב וחזן.
הרב יגאל עצמו הפגין ענווה מופלאה: הוא לא הסכים לשבת ליד הרב. הוא ישב בצד כמו תלמיד פשוט, בלי כובע וחליפה, ובסוף האירוע שלח בביישנות את הילדים שלו לקבל ברכה מהרב.
מהצד השני, ראו את הרגישות העצומה של הרב: כשהרב ביקש לשיר את הפיוט “ואמרתם כה לחי” לכבוד רבי שמעון לביא, החבר’ה התחילו לשיר את הניגון שהרב מנגן בד”כ. הרב ביקש מיד לעבור לניגון הספרדי הרגיל – כדי שכל התלמידים של הרב יגאל ירגישו בבית ויוכלו להתחבר לניגון המוכר להם.
שמחה שנשארת בלב
הרבה מהתלמידים במקום היו קשורים בעבר לרבי עמוס ע”ה. אצלו, הליקוטי מוהר”ן, התניא והחסידות היו חטיבה אחת, והתמונה של הרבי מליובאוויטש תמיד היתה אצלו בחדר. תלמידים מספרים שהוא תמיד היה מבקש מהם לגרוס תניא, כי יש בזה סגולה וטהרה כמו בספר הזוהר.
למחרת ההתוועדות, התלמידים בבית הכנסת לא הפסיקו לדבר על האירוע. הם היו מלאי התפעלות מהרב, מהניגונים, ובעיקר מהאחדות, השמחה והאהבה שהיו בין התלמידים של הרב.
בסוף הערב הרב יגאל סיכם ואמר: “הלוואי ונזכה שהרב יבוא עוד!”.
הרב זוהר דוד משתף בעוד סיפור השגחה פרטית מעניינת מהרב אמנון פרומן:
בסוף ההתוועדות הרב הביא את השפתי צדיק שהקריאה לשלום היא להביא את אור השלום בעולם. הרב ציין שלא מצא במקום נוסף את הביטוי אור השלום. פילץ הייתה עיירה לא מאוד גדולה והרבי מפילץ היה גם רב העיירה. סבא רבה שלי רב מנדל פראהמאן היה חזנא דמתא. כשהרב הזכיר את הספר ומה שכתוב בו שמתאים למחשבות השונות שלי משאר בני החבורה הדבר האיר לי מאוד. ניגשתי לאיתיאל וסיפרתי לו את ההשגחה הפרטית ואמרתי לו שעכשיו אני מבין את שורש הדעות שלי. הרב קרא לי (לא נראה לי שיכול היה לשמוע מה שאמרתי לאיתיאל) ואמר לי שזה תיקון לברוך הגבר. הרב בחיוך שאל עכשיו הכל בסדר? (לא מתחייב שזה ציטוט מילה במילה של דברי הרב) לחיים לחיים!
