ליל החג
החג נפתח בשיעור הרב לנשים בביתו, שבו דבר על הצמאון של נשמות ישראל אל ה’ עצמו, ששום דבר אחר לא יכול להרוותו, עסק בקשר המיוחד של יצחק ורבקה, והעיקר – לימד כוונה חדשה לספירת העומר: שבעת שבועות הספירה כנגד שבעת האבות והאמהות – אברהם, יצחק, יעקב, שרה, רבקה, לאה ורחל. השיעור פתח וסיים במשפטים על “דידן נצח” (רמז ברור למלחמה באיראן). לאחר מכן התפללו ערבית, שלפניה שרו את “המעביר בניו”, והלכו לסעודת חג איש איש במקומו.

אחרי הסעודה חזר הרב איתיאל גלעדי על שיעור הרב בפני הנשים בתלמוד תורה, ובמקביל החלו הגברים באמירת עשר השירות במלונית בשמחה גדולה. לאחר מכן עבר הרב איתיאל למלונית לחזור על השיעור בפני הגברים, והנשים המשיכו בינתיים בעשר שירות משלהן. חלק מהחבר’ה המשיכו בהתוועדות ארוכה עד אור הבוקר.

יום החג
שחרית, מוסף ומנחה התקיימו אצל הרב. לאחריהן סעודת יום טוב איש איש במקומו, ואחריה התוועדות הכנה חמה לסעודת משיח עם הרב יוסי פלאי והרב שמואל שילה ובחורי ישיבת מגדל העמק.

סעודת משיח
בשעה 18:25 נפתחה הדלת לסעודת משיח. הרב פתח כנהוג, בניגון שלש תנועות, ואחריו שר את מנגינת “רחמנא דעני”. הוא פתח את הדבור בהצגת שלוש סיבות לקיום הסעודה הזו בחסידויות שונות: ההצלה הניסית של הבעל שם טוב במסעו לארץ ישראל, חזרתו לחוץ לארץ שאיפשרה את המשך החסידות, והסיבה השלישית – כהגדרת סעודה זו במסורת חב”ד, לא רק ‘סעודת הבעל שם טוב’ אלא ‘סעודת משיח’ – “לא רק ההכנות למשיח, אלא שצריך בפועל להביא משיח. תכלס, היום צריך שהוא יבוא.”

**שמות המשיח**
שיחה מרכזית ראשונה עסקה בשמות המשיח בגמרא בסנהדרין: שילה, ינון, חנינה ומנחם בן חזקיה – וה”יש אומרים” המיוחד: חיוורא דבי רבי. הרב הצביע על כך ש” חיוורא דבי רבי שמו ” שווה בגימטריא לפסוק ממנו נלמדת דעה זו, ” אכן חלינו הוא נשא ומכאבינו סבלם ” – ורק ” חיוורא דבי רבי ” שווה בעל שם טוב .
הרב הסביר את הגמרא לפי שלשה פירושים: ביאורו של המהר”ל מפראג, ביאורו של רבי לוי’ק, אביו של הרבי, ‘והפשט – שהוא ההסבר שלנו…’.

**כוונות הספירה**
בשיחה ארוכה נוספת – עליה אמר הרב ‘כעת נגיע לעיקר – הרחיב הרב על כוונות ספירת העומר שנלמדו בשיעור הנשים, כשהוא הסביר מה הנקודה המיוחדת של כל אחד מהאבות והאמהות: אברהם – “אל עולם”, מפיץ לעולם שיש א-ל אחד; יצחק – “עולה תמימה”, מסירות עצמית מוחלטת; יעקב – “ופרצת”, פריצה של היהדות לכל הכיוונים; שרה – בירור חיצוני (צמצום), “גרש את האמה הזאת ואת בנה”; רבקה – בירור פנימי (הכוונה), מכירה שגם בילדיה שלה אחד נמשך לקדושה ואחד לטומאה, ומתקנת את יצחק שחושב שאפשר להמתיק בלי להבדיל; לאה – “כמות עושה איכות”, ריבוי עם ישראל (שרק הוא מאפשר “ופרצת”); ורחל – “כי לא ידח ממנו נדח” (הריבוי אומר שיהיו שיפלו, אך כולם ישובו), ממתיקה את כולם.
כמאמר מוסגר, הרב לימד כוונה שניה המובאת אצל ר’ לוי’ק – שבעה אורות כנגד שבע הספירות: אור התורה, אור גהינם, אור גן עדן, אור כיסא הכבוד, אור בית המקדש, אור התשובה, ואורו של משיח.
חידוש עיקרי נוסף היה כוונה כללית על תכונות הספירות: חסד וגבורה – התפשטות והסתלקות; תפארת ויסוד – התחלקות והתכללות; נצח והוד – נחישות והשלמה. בהקשר זה אמר הרב את “הדוגמא הכי רגישה” – שכדי לאפשר לרבי להתגלות צריך להשלים עם המציאות שהוא איננו, ורק אז אפשר שיתגלה. מלכות – צמאון (תשוקה).

**לשון טהורה וניגון אמיתי**
קרוב לתחלת הסעודה הרב לימד את המאור עינים לפרשת מצורע, העוסק בגנות הגדולה של לשון הרע. המאור עינים אומר שהקב”ה נתן לנו כ”ב אותיות כדי לשבח את עם ישראל, ומי שמשתמש בהן לגנות מצער אותו יתברך. המאור עינים מביא פסוק (שבהשגחה פרטית נמצא גם בלימוד הנ”ך היומי של איסרו-חג) בו דנים חז”ל בהקשר לשאלה האם יש תקנה למי שספר לשון הרע – “מרפא לשון עץ חיים וסלף בה שבר ברוח”. הרב הדגיש ש”סלף” הוא זיוף – מספר לשון הרע הוא מסלף ומזייף, ואין לו שום סיכוי לגלות ‘מה הסיפור שלך?’ (התלוי באמת פנימית). הרב קשר זאת גם לזיוף בנגינה, שכולל גם מי שבמקום לנגן ניגונים חסידיים פנימיים ‘שר שירים מהרדיו’.

כאן סיפר הרב סיפור אישי: “כשלמדתי בישיבה פה, המשפיע היה ר’ שלמה-חיים קסלמן. פעם נסענו למירון ובדרך ניגנו כמה ניגונים. פתאום ר’ שלמה-חיים הסתכל עלי ואמר לי: ‘אתה מזייף.’ לקחתי את זה קשה מאד, עד היום.” אחד התלמידים הגיב: “הרב, שנזכה לזייף כמו הרב!” והרב ענה: “שתהיה יותר טוב ממני”.

בסיומה של סעודת משיח הרב חזר הרב לנושא, והסביר – על יסוד דברי בעל החינוך – שלשון הרע הוא פגם באמונה בהשגחה פרטית. הוא הוסיף שבתנ”ך הדמות שהכי נזהרת מלשון הרע היא אסתר, לפי השוויון שלהם בגימטריא. קשר את הנושא למשיח בהסתמכו על ווארט מהמהר”ל – שהמשיח הוא זה שכל אחד רואה בו את עצמו. כך אסתר המלכה, שכל מי שראה אותה חשב שהוא מאומתו. וזה מתאפשר רק אם לא מדברים לשון הרע על אף אחד – “כך כולם רואים בך את עצמם.”

הסעודה הסתיימה בשירת הים, כשהרב חילק את הקהל לשני צדדים – בריטונים מצד אחד וטנורים מהצד השני – “כמו הגלים של הים ששר משני הצדדים של עם ישראל שעובר באמצע.” לאחר ברכת המזון התפללו ערבית והרב הבדיל.

תודה לצלמים לוי יצחק ירושלמי, צבי שרייבר, אילון הייטנר ושלמה רקובר.
קישור לתקיית דרייב עם עוד צילומים כאן.