לקראת היום הבהיר י’ שבט בישיבת תום ודעת הורגש היטב השינוי באווירה. א’ התמימים משתף מהנעשה בשבוע האחרון בישיבה:

ערב היום הבהיר

• בצהרי יום שני זכתה הישיבה, והתמימים יונה שלום זלמן שי’ זלטופולסקי ודביר שי’ בן יעקב טסו לחצרות קודשנו לקראת י’ שבט. בערב התקיים הסדר האחרון של מבצע ההכנה לי’ שבט.
• התמימים עסקו במכירת נרות נשמה משעוות דבורים להדלקה בי’ שבט, כהוראת כ”ק אדמו”ר, וכן בסידור שולחן מיוחד להדלקת הנרות בזאל. בהפסקה שבין סדר גירסא לסדר הלכה הדליקו התמימים את נרות הנשמה, שידלקו מעת לעת. 
  בתפילת ערבית של י’ שבט נהגו מנהגי יארצייט כהוראת הרבי. לאחר התפילה, שהייתה באווירה מיוחדת, ישבו לחזור את מאמר “באתי לגני” תש”י, וכן לאחר כל תפילה.
• בהמשך הלילה התיישבו התמימים להתוועדות עם הרב אריאל שי’ טירנובר. בין היתר דובר בהתוועדות שעיקר הדרישה של הרבי הריי”צ בהמשך ההילולא היא התמסרות. כאשר אדם מסור אין הבדל מבחינתו מה נדרש ממנו כעת. ועוד יותר: מאחר שהוא אינו מחפש לעשות את רצונו האישי, כל עשיותיו הן כ”ידא אריכתא” של ה’ ומשה עבדו, וכל מעשיו מייצגים אותם.

התוועדות אחת ארוכה
בימים הבהירים ‘-י”א שבט אווירת ההתוועדות החסידית ליוותה את התמימים בכל שלב במהלך הימים.

• מוקדם בבוקר, כשעוד נחנו ממאורעות הלילה, יצא תמים נוסף – ברוך יהודה שי’ וינגורט – לחצרות קודשנו. 
• במהלך יום רביעי יצאו התמימים למבצעים לכבוד היום. התמימים סיפרו שבמהלך המבצעים היו סיפורים מיוחדים רבים, ושהורגש מאוד כוחם של הרבי והרבי הריי”צ שמאיר ביום זה.
• ביום רביעי בערב התיישב הרב אפרים שי’ ארנברג להתוועדות. במהלך ההתוועדות דובר על כך שאצל הרבי רואים שבחירתו ברבי הריי”צ כ”גדול הדור” וכנשיא הדור אינה נובעת מכך שכך מוכח, אלא מכך שכך הוא בוחר – הוא מחליט שכך מוכרח להיות. מכאן עלינו ללמוד שבעבודת ה’ האישית שלנו, עלינו לחוות שהכול בא מתוך בחירה, ושה’ רוצה שנרגיש שמה שאנחנו בוחרים בו – נכון מצד הבחירה עצמה. לשם כך יש צורך לגרום לכך שכל הרצונות והצרכים החיצוניים לא יפריעו לנו, ובעניינים אלו לנהוג בפשטות, כמו הרבי. אז יכולה הנפש לקבל ולחוות חוויה פנימית טובה.
• בחמישי בערב התוועד הרב אליהו שי’ לוי לכבוד י”א שבט. בהתוועדות דובר על כך שהחידוש של רבי בכלל ושל הרבי בפרט הוא העבודה עבור המלך. איננו עובדים כדי לנצח את הניצחונות הפרטיים שלנו, אלא כדי לבטא את מלכות המלך. זוהי ההתמסרות העצומה של הרבי: אמונתו בכך שלמרות שהכול “למעלה מעלה עד אין קץ”, ואף שאיננו משיגים את הגאולה והייעוד כלל – הוא הולך על כך, כי “כך מוכרח להיות” ו”אי אפשר אחרת”. דווקא מתוך ההסתר והעובדה ש”אין איתנו יודע עד מה”, הולכים בכל הכוח לגלות את מלכות ה’.