משך שנים מפתח הרב שאול יונתן וינגורט את שיטת “פני המנורה” ללימוד גמרא. בשבוע שעבר הוא השיק תכנית לימוד של גמרא בשיטה זו.
אם אתה רוצה להתחדש בלימוד גמרא – שיטת “פני המנורה” היא בשבילך!
זהו הקישור להצטרפות:https://peneyhamenora.com/hamenora

להלן כמה מילים על השיטה.

יש עורך לתלמוד הבבלי.

ניתן להבחין בין בתי מדרש שונים בהם למדו את התלמוד משך מאות שנים, אך ההבדל בין בתי המדרש לא הצביע על גמרא שונה. כבר עשרות שנים מחפשים חוקרים נוסח שונה של התלמוד שמצביע על תוכן אחר, ולא עלה בידם. על אף שישנן גירסאות רבות כמעט על כל שורה בגמרא – בסיס הגמרא הוא אחד. מכאן, שגם אם התלמוד מהווה ‘הקלטה’ של הדיונים בבית המדרש, רב אשי בחר איזה דיונים הוא מכניס פנימה.

מהי התבנית בה ערוך התלמוד?

מתוך עיון במאות סוגיות עולה, שהתבנית בה ערך רב אשי את התלמוד היא תבנית אחידה – בתחילה ובסוף כל סוגיה הוא העמיק בדברי המשנה ופירש אותה, ואילו מרכז הסוגיה עוסק בנושאים אחרים.

בלימוד המשנה ניתן להבחין במבנה בו המשנה בנויה, ונמצא במשנה תקבולת בין הרישא לסיפא. דווקא מתוך התבוננות במשנה, ניתן להבין מה הוסיף רב אשי במרכז הסוגיה של הגמרא, וכיצד המרכז משליך על הבנת המשנה והסוגיה כולה.

לאחר שמגדירים מתוך המשנה וביאורה את גבולות הסוגיה והנושא שלה, ניתן להיכנס לפנימיותה. הנושאים הנוספים בגמרא לא באו רק בדרך ‘גלגול’, ומתוך שעסקנו בנושא מסוים עוברים לדבר על נושא דומה – אלא שפירוש המשנה הוא עמוק יותר, דווקא כאשר לומדים את הנושאים שבמרכז הסוגיה.

לפעמים הנושאים הנוספים כוללים מימרא או מחלוקת (‘אמר רב…’ או ‘איתמר’), ולפעמים זו משנה או ברייתא ממקום אחר (‘תנן התם’ או ‘תנא’). לפעמים זו ‘אגדה’ שנראית לקוחה מעולם מופלא, ולפעמים זו ‘הלכה’ שבהקשר בו היא מופיעה בסוגיה, אין בה לכאורה משום פירוש למשנה.

בכל מקרה, את הנושאים במרכז הסוגיה ניתן להגדיר כ’אגדה’ ביחס ל’הלכה’ – המשנה. כלומר, פירוש המשנה נמצא בקצוות הסוגיה, וזהו חלק ה’הלכה’ בסוגיה, ואילו החלק המרכזי בכל סוגיה נותן לסוגיה את המשמעות הפנימיות, וזו ה’אגדה’ של הסוגיה.

*

בתורה שבכתב יש שני חלקים מרכזיים: סיפורים ודינים, ו”תורה” מתפרשת כ’הוראה’ לא רק בחלק ההלכתי שבה, אלא גם בסיפורים שבה.

גם בתורה שבעל פה יש שני חלקים מרכזיים: הלכות ואגדות. במשנה באו הלכות התורה שבעל פה, והרמב”ם הראה את ידו החזקה כדי לכלול את כל הדינים שהתחדשו בגמרא ובדברי הגאונים עד ימיו, וגם אחריו באו ספרי הלכה שונים. לעומת זאת, האגדות פזורות במדרשים הרבים, ובספרי המחשבה והדרוש עד ימינו.

התלמוד הבבלי מיוחד בזה, שהוא בלול מהכל (סנהדרין כד, א), ויש בו גם את ההלכות (שנלקטו בהלכות הרי”ף), וגם את האגדות (שנלקטו ב”עין יעקב”). על פניו נראה, כאילו התלמוד הוא ‘מבולבל’, ואין בו קשר עמוק בין הלכה ואגדה. ואולם, חלק מתפקידו של העיון הוא, לגלות את הקשר העמוק בין השנים.

בשיטת “פני המנורה” נבחין בכך, שכל סוגיה בנויה משבעה חלקים – השנים הראשונים (א-ב) מקבילים לשנים האחרונים (ו-ז), והם עוסקים במשנה ובפירושה, ואילו שלשת החלקים האמצעיים (ג-ד-ה) אינם עוסקים במשנה. פעמים הם עוסקים באגדות, ופעמים בנושאים אחרים. בכל מקרה, התבוננות בנושאי החלקים הפנימיים, מולידה תובנות חדשות ביחס לסוגיה כולה. עיון בדרך זו יוצר קשרים חדשים בין הלכה ואגדה.

שבעת חלקי הסוגיה יוצרים תבנית של מנורה, והחלקים המרכזיים שבה הם “פני המנורה”.

שיטה זו מקלה מאוד גם על זיכרון הגמרא, וניתן לעבור במהירות על כל הסוגיות במסכת.

והנה שוב הקישור להצטרפות https://peneyhamenora.com/hamenora