מאת: הרב אמנון פרומן

ליזענסק: מעט זמן, המון נשמה

המסע שלנו התחיל עוד לפני ההמראה, בפגישה מרגשת עם ה”חברים האהובים” – החבורה שמתלכדת לקראת הנסיעה. הטיסה יצאה באיחור קל, אך כצפוי בנסיעות כאלו, העיכובים האמיתיים התחילו בוורשה המושלגת. הגענו לליזענסק רק לקראת 11 בלילה. הדרך לליז’נסק עברה עלינו בהתוועדות, כשהגענו רוב הציבור השתתף בעוד התוועדות הכנה קצרה עם הרב איתיאל, וחלק ניגשו ישר לציון. הייתה התעוררות יפה – תפילות, ניגונים וריקודים שחיממו את “מנועי הדבקות בצדיקים”.  לפני הנסיעה הייתה תחושה שנהיה שם מספר שעות בפועל היינו כשעה וחצי. 

שבת של אור במז’יבוז’

יצאנו לכיוון אור שבעת הימים, הבעל שם טוב הקדוש. הגבול עיכב אותנו כשבע שעות, ובמקום להגיע בצהריים, הגענו למז’יבוז’ שעה בלבד לפני שבת. ריצה למקווה, מי שהספיק נכנס להגיד שלום ולהדליק נר. בשש בערב התחלנו לימוד חסידות לפני התפילה. בשבע תפילה בשמחה מרובה וניגונים.

לאחר התפילה סעודת שבת והתוועדות עמוקה על הנסיעה בעניין השכינה שביניהם, שנמשכה עד ארבע בבוקר. חלק מהחברים המשיכו לציון לקריאת שיר השירים אחרי הסעודה כמנהג הרב.

יום השבת הוקדש כולו לעבודת הבורא: לימוד חסידות, תהילים בציון, ותפילת שחרית בבית המדרש העתיק של הבעל שם טוב בנוסח ויז’ניץ, עם הרב החסיד ר’ יהודה ראב. את השבת חתמנו בסעודה שלישית עם סיפורי שליחות מרגשים מתל אביב ומחיפה, שנמשכה עד שעה אחרי צאת השבת. במוצאי שבת, אחרי מלווה מלכה קצר, זכינו לאריכות גדולה בציון הקדוש עם ניגונים ובכיות של התעוררות עצומה.

התעוררות באניפולי

בסביבות 10:30 בלילה יצאנו לכיוון אניפולי וכמובן התוועדנו בדרך, והגענו ב-2:30 לפנות בוקר. שם, אצל המגיד הגדול ורבי זושא, עלתה התעוררות שאין לשער. הייתה הרגשה חזקה שהם איתנו ממש – רבי זושא היה איתנו וחיזק אותנו מחזק והמגיד מאיר קצת מלמעלה.

אחרי אניפולי ההתפצלנו לשתי קבוצות: קבוצה אחת שיצאה והמשיכה להאדיטש לציון אדמוה”ז, והקבוצה השנייה המשיכה חזרה לארץ עם כוחות מחודשים.

וטעימה קטנה מההתוועדויות:
התוועדות בדרך לרבי אלימלך-

התוועדות הכנה אצל רבי אלימלך מליז’נסק-

התוועדות בדרך לאניפולי-