“הקב”ה הוביל אותי אל הארץ ואל האדמה לאט לאט אבל בטוח”. במילים אלו מסכמת ארנה קובוס מסע חיים פלאי שתחילתו בבית ציוני בשאלוניקי שביוון, והמשכו בבניין התורה והחלום להתיישבות בעומק יריחו. סיפורה של ארנה הוא סיפור על אש שורפת שהפכה לאש של קדושה; מתאונה קשה שבה “נשרף” עולמה הישן, ועד לצמיחה מחודשת כחלוצה לפני המחנה בעפרה וביריחו.

דרך הקשר העמוק לתורת הרב יצחק גינזבורג, ארנה לא רק מדברת על אמונה, אלא חיה אותה בכל יום בשטח – בחיבור לאדמה, בשיקום יישובים ובמסירות נפש שמוכיחה שתשובה אמיתית היא קודם כל “תשובה מעשית”.

חלום, עלייה ותשובה: תחילת הדרך

ארנה נולדה בשאלוניקי שביוון. “קיבלתי מבט את תשוקת אבי ז”ל לארץ”, היא מספרת ברגש. אביה היה ציוני נלהב שנהג להאזין לרדיו בחיפוש אחר חדשות מהארץ. כבר בגיל חמש הצהירה ארנה שתעלה לארץ ישראל, ובחלומה ראתה את עצמה חיה ליד האדמה, נשואה ליוסף וכותבת – פלא שכולו התגשם במדויק לימים.

אחרי שהשימה את חלום העלייה בגיל 18, חוותה ארנה את הניסים של מלחמת ששת הימים. מאוחר יותר, ביום הכיפורים שבו פרצה המלחמה, זכתה לעשות תשובה והחלה לקדיש את זמנה ללימוד תורה.

מאש התופת לאש הקודש

שנה לאחר המלחמה חרב עולמה של ארנה פיזית בתאונה קשה בה נשרפה ב-70% מחלקי גופה. “כל העולם שבו חייתי לפני כאילו נשרף גם”, היא מתארת ​​בזיכרונותיה. מתוך האפר היא נבנתה מחדש בעזרתם של הרב עדין שטיינזלץ ז”ל ומשפחת שפירא.

האש הפיזית פינתה את מקומה לאש רוחנית. ארנה הצטרפה ל”גוש אמונים” והתיישבה בעפרה בראשית הדרכה, שם התלהבה מאוהבי הארץ והתורה וחשבה כי הנה, הגיעו אחרית הימים.

המאבק וההתיישבות ביריחו

הסכמי אוסלו הובילו את ארנה החלטה לנחרצת: לא עוזבים את יריחו. היא הקימה את עמותת “תרבות ומורשת ביריחו” ופעלה לחיבור הציבור לעיר. היא שכנעה את הרב גינזבורג להקים מחדש את הישיבה בבית הכנסת “שלום על ישראל”. הישיבה, פעלה שם שבע שנים בשנה האחרונה לפעילות (תש”ס), הרב יוסי פלאי היה שם בשליחותו של הרב ביחד עם הקבוצה שפעלה במקום.

התחושות הקשות גברו עם פרוץ האינתיפאדה השנייה, כשפורעים שרפו את קבר יוסף ובית הכנסת “שלום על ישראל” ביריחו, ומבקרים ישראלים לא הורשו עוד להיכנס אליו. אך ארנה לא הרפתה.
“הקמנו את עמותת ‘מורשת ותרבות ביריחו’ בכוונה לא לעזוב את האזור”, מספרת ארנה. “קיימנו שיעורים ואירועים במחסומי צה”ל שנה וחצי. לבסוף הצבא ויתר ונתן לנו ליווי לפעילות בבית הכנסת ‘שלום על ישראל’ ובתל יריחו. התחלנו לקיים שבתות מחוץ למחנה נועם, במערב העיר, קרוב לבית הכנסת העתיק בנערן. אחרי שבע מאבק עיקש שנמשך שנתיים נקודת התיישבות, ‘חוות האקלום’,
משפחת היום מבואות-יריחו”. משם נדדה של ארנה להיאחזות אלישע, מערבית לכביש 90. כעבור חודשים הם הוצאו משם, ועברו למיקום הנוכחי. מאז, כבר 21 שנים וחצי, ארנה בבית חגלה. במקום לטפח בית בעפרה, היא מצאה עצמה מנסה להצמיח יש מאין בחווה החשופה לשמש, סמוך לבסיס צה”ל “מול נבו”.

יצירה ואמונה בשטח

כשנשאלה האם לא הרגישה פעם שנגמר לה הכוח ענתה: “לי יש כוח? לי? זה הכול ממנו”, היא צוחקת ומצביעה למעלה. “הוא שנות כוח. כל עוד הוא נותן, אנחנו כאן. על כל יום אומרים ברוך השם. כל יום הוא נס. יהיה גם מחר? אולי הדרך של כל אדם היא נס. יש אנשים בעולם בעולם, והוא מכוון לכל אחד בדרך שלו, ועם ישראל במיוחד. ארנה ממשיכה ללכת בדרכו של הרב, חולמת על בניית שכונה יהודית בתוך העיר יריחו ומזכירה לכולנו שהקב”ה מוביל אותנו
אל אדמת הארץ “לאט לאט אבל בטוח”.

גם היום ארנה לא מפסיקה ליצור. היום אלו היא מציגה תערוכת תמונות ייחודית ב”בית אורי צבי גרינברג” בירושלים, המביאה לידי ביטוי את חיבורה לנופי הארץ.

אש יוקדת ביריחו

על מסעה המרתק, בחרה ארנה להעלות את הדברים על הכתב בספרה “אש יוקדת ביריחו”. בספר היא מתארת ​​את המעבר מחיי חיפוש של “פסולת עם קצפת” אל “ארמונות מלאי אוצרות” בערבות יריחו.

הרב יצחק גינזבורג שיבח את הספר רבות, ובמיוחד את ההתבוננות הפנימית המופיעה בהמשך על תולדות ישראל, המעניקה מבט ייחודי על הקשר שבין הפרט להיסטוריה של האומה.

“המעשה הוא העיקר”

ארנה מזמינה את כולם להצטרף לעשייה סביב יריחו, “מנעולה של ארץ ישראל”. ניתן בחווה החקלאית של ארנה בבית חגלה ובמרכז המבקרים במקום, לעזור בביקורת האדמה, כמובן להצטרף לכניסות ליריחו. זהו המפתח של ארץ ישראל – מפתח של חיבור עמוק, חיבור של גאולה.

למידע נוסף, צפייה וביקור:

אתר “תרבות ומורשת ביריחו”:  כאן ניתן למצוא גלריית תמונות עשירה, עדכונים מהשטח וחומרי למידה
סרטון על ארנה קובוס:  צפו בסיפורה המרתק של החלוצה מיריחו
ראיון במקור ראשון:  לקריאת הראיון המלא עם ארנה קובוס