בשבוע שעבר ליוו למנוחות בבית העלמין צפת את ר’ ישראל בנימין ב”ר אברהם סנדלר ע”ה, מתלמידיו הוותיקים של הרב יצחק גינזבורג שליט”א, שעלה לארץ מארצות הברית והתגורר בעיר. סנדלר היה דמות אהובה בצפת. אדם מלא אור, פשטות ותמימות, שהשאיר חותם עמוק על קהילתו.

ר’ ישראל ע”ה ורעייתו שרה תחי’ עמדו בקשר אוהב עם הרב ומשפחתו לאורך השנים.
בתוך ימי השבעה שלחה שרה, רעייתו, סיפורים מיוחדים על הקשר בין בעלה ע”ה ויבדל”א הרב יצחק גינזבורג. הקשר ביניהם נובע מהביטוי שלהם כאמנים. וכך סיפרה רעייתו:

“כולנו יודעים שהרב יצחק גינזבורג הוא אמן במוזיקה שלו, בתורתו ואפילו באמנות… כל אמנות ומוזיקה הן ביטויים של הנשמה. זו הייתה אחת הדרכים הפנימיות שבהן הרב ובעלי ישראל בנימין סנדלר ז”ל, האומן, התחברו עמוקות.
יצירות העץ של ישראל בנימין – “עץ הדר” – לכדו את ליבו של הרב, והוא עודד את ישראל בנימין להפיק עוד מעבודתו הנשמתית.

פעם אחת ראינו שהרב מתפלל על מדף תפילה קטן ועתיק. ישראל בנימין החליט להכין סטנדר מגולף מעץ עבודת יד שממנו יוכל להתפלל, זו יצירת אמנות אמיתית שמתחברת לשולחן, סטנדר ללא שימוש במתכת! בחרנו בעץ מייפל-עין הציפור שמזכיר את הביטוי שהרב כל כך אוהב, ‘גל עיני’, והבאנו אותו לרב כהפתעה לשבת. הגענו הרבה לפני שבת. בזמן שהרב היה למעלה הרכבנו אותו והנחנו אותו על שולחן האוכל מכוסה. הרב ירד לומר שלום עליכם ואמרנו שיש לנו הפתעה עבורו, ביקשנו שישב ויעצום את עיניו…
הרב יצחק גינזבורג, נשמה כה גבוהה ובו בזמן החבר החם ביותר, התיישב ועצם את עיניו ואז הסרנו את הבד. הרב פתח את עיניו וראה את הסטנדר. הראינו לו איך הוא נעשה ללא מתכת ומדוע בחרנו בעץ עין הציפור. הרב שמח מאד והודה לנו ומאז הוא משתמש מידי יום בסטנדר זה, שנעשה בלב ונשמה על ידי בעלי.

עוד סיפור: בתחילת הקיץ במלחמת לבנון השניה, הצפון הותקף על ידי טילי קטיושה. משפחות רבות בצפת נאלצו לברוח דרומה. גם אנחנו, לאחר שבת מפחידה במרתף של שכנים, לקחנו מונית ועזבנו את צפת בחופזה. יעדנו היה כפר חב”ד, ביתו של הרב. בעת שהותנו שם הרב מינה את בעלי ישראל בנימין להיות אחראי על גיזום חורשות הזית והלימון הקטנות של המשפחה. ישראל בנימין שמר כמה ענפי עץ זית גדולים ועטף אותם כדי שיישארו יבשים. לאחר שבעה שבועות חזרנו לביתנו בצפת שם ישראל בנימין הניח את חתיכות הזית הללו בצד לייבוש ואשפרה. חלפו כמה חדשים, אולי אפילו שנה. והעץ מכפר חב”ד היה מוכן!
החלטנו להכין כלי ספירות פשוט – כלי מלח מכוסה עם שלוש רמות כרמז לשלושת המשולשים של הספירות – חכמה, בינה, דעת. ישראל בנימין סיים את הכלי וברוך השם, זה היה פריט אמנות מיוחד מעץ.
שוב נסענו לבית של הרב לשבת. כשהגענו, סיפרנו לאשתו של הרב, הרבנית רומי, שיש לנו הפתעה. הוצאנו את הכלי והרבנית נדהמה. היא הצביעה על פח האשפה הקרוב, שם ראינו שברים של כלי לבן קטן. היא הסבירה שזו היתה מערכת הכלים הראשונה שלהם, וזה היה כלי המלח שלהם שנשבר ממש כמה שעות קודם לכן! באותו רגע הרב נכנס וראה, שמע את כל הסיפור, ואשתו אמרה שעכשיו היא מבינה מדוע כלי המלח הישן נשבר… כי כלי המלח החדש לשבת היה בדרך! ברוך השם, איזה סיפור של השגחה פרטית!”.

ישראל בנימין בן אברהם ז”ל השיב את נשמתו לבוראו בד’ בכסלו.
לרב ולישראל בנימין ז”ל היה קשר נפש עמוק, מתוק וקרוב, מעבר למציאות הארצית שלנו.
יהי רצון שאורו הטהור יביא את המשיח!