סיפורים מדראמסלה – בלוג
עילאי גרונר מתל אביב, תלמיד בישיבת ‘עוד יוסף חי’ הנמצא בשליחות בבית חב”ד דראמקוט שבהודו כותב. סיפורים מהשטח, עדכונים וחוויות:
היום, יצאנו אני וחסד (יוסף חסד פיקאר מיצהר. מורחק מנהלי מיו”ש ושליח בדראמקוט) לסיבוב בכפר. התחיל ממש צולע… לא היו כמעט אנשים במסעדות ומי שכן פגשנו לא רצה להניח תפילין. בקיצור, פרצוף קצת חמוץ, אבל אמרנו לעצמנו “לא נורא, היום לא זכינו”.
ישבנו קצת אצל איזה בחור, חבר, כמה דקות ויצאנו לדרך חזור.
אנחנו רק יוצאים ופוגשים בחור בשם גיא, מדברים קצת מפה לשם, כשהצעתי לו להניח תפילין הוא אומר לי “שמע, פחות…” למה? “כי אני מרגיש ממש צבוע. בארץ אני לא מניח ופתאום כאן אני אניח? כי באתם להציע לי? אם לא הייתם, לא הייתי מניח, אז זה לא אמיתי”.
אמרתי לו “שמע, אחי, אתה לא אלוקים. אם מישהו יציע לך עצה טובה, לא תשתמש בה כי לא חשבת לבד?
בוא נעשה עסק, אתה תחליט שאתה רוצה להניח תפילין (באמת הוא רצה) ואז זה יהיה ממך. וממחר זה ודאי לא צבוע, כי אתה כבר מניח תפילין”.
הוא אמר, סגור!
היה באורות!!!
תוך כדי השיחה הגיע עוד בחור, בלי חולצה, ואמר שמחכה בתור לתפילין (לא רצה לשים חולצה…) ואחריו פגשנו עוד בחור שרצה להניח.
לבסוף פגשנו עוד אחד שאמר שמחכה לחבר. הצעתי לו “יאללה, תריץ תפילין”, לא רצה. בסוף הוריד את התיק בזריזות, ואמר יאללה, תפילין.
בקיצור סיימנו את היום עם ארבעה יהודים שהניחו תפילין, שיחה עם כמה יהודים, עוד כמה חבר’ה עם תפילת הדרך בארנק וחיוך לעשרות יהודים!
המסר של הסיפור, בעיני, הוא שני דברים.
א. תאמין ויהיה טוב, הכל יכול להתהפך…
ב. אם עבר עליך יום שחייכת בו ליהודי זה נפלא, זה מטורף! עולמות נרעשים מצוותא של יהודים, משמחה, גם אם חלילה לא למדת כל היום, השתעממת וכו’, תחייך חיוך אחד ותהפוך את היום שלך לכזה שהיה שווה לקום בשבילו!