גם ביהודה ושומרון לא חוזרים ל6.10 – לא מכניסים אויבים לעבודה

בשבועות האחרונים מתחוללת סערה בישובי השומרון. פועלים מהרשות הפלסטינית – כן או לא?
מאז טבח שמחת תורה ביטלה מערכת הבטחון את אישורי העבודה עמם נכנסו מידי יום עשרות ומאות אלפי פועלים ערבים מיו”ש לתחומי הקו הירוק.
הדבר משבר מסוים בענף הבניה, בו הם היוו רוב מוחלט מהעובדים. כעת מתאוששים הקבלנים, לומדים למצוא פתרונות יקרים ואיכותיים יותר כגון פועלים מסין, תאילנד וכמובן עבודה עברית, ומחזירים את הענף לתפקוד.

אך לפתע צצה מחדש שאלת העסקת האויבים, והפעם מכיוון לא צפוי – ישובי השומרון.
גופים שונים לוחצים על מזכירי ותושבי הישובים לחזור להכניס פועלים ‘פלסטינים’ לעבודה בבניה, תחת איום כי אם יסרבו יאלצו לעצור את בניית הפרוייקטים, מבני הציבור והבתים הפרטיים.

הסכנה הטמונה בהכנסת אויבים לעבודה בתוככי הישובים, לעתים אף במבני ציבור, מוסדות חינוך וגני ילדים, ברורה לכל בר דעת.
פעילי מטה ‘נלחמים על החיים’, הקול היהודי ועוד ועוד נרתמו לפעילות הסברה נרחבת:

במוצאי שבת האחרונה נערך כינוס חירום ב’צריף של תמרי’ בבית משפחת ניר צבי שבחוות יאיר, לע”נ בעל הבית עו”ד דורון ניר-צבי שנפטר לפני מספר חודשים, והיה מגואלי הקרקעות הגדולים ביותר ומחלוצי יהוד יהודה ושומרון.
פאנל עם הרב יוסי פלאי, עיתונאי ותחקירן ‘הקול היהודי’ אלחנן גרונר ופעילת ההתיישבות איילת לאש, בהנחיית הרב מנחם בן שחר ובהשתתפות תושבים ותושבות נציגי הישובים השונים – פדואל, ברוכין, עלי זהב, עינב, שילה, יקיר, נופים, תפוח ועוד ועוד.
משתתפי הפאנל הציגו את המצב כרגע, את הסכנות ואת אפשרויות הפעילות בכל ישוב, כשבעיקרן קמפיין להצבעה נגד החזרת הפועלים.

בישוב עלי זהב כבר נשאו המאמצים פרי, והישוב הכריע – לא להעסקת אויבים.

אלחנן גרונר בטור הסבר וסיכום:
בימים האחרונים אני בסבב שיחות לא נגמר אודות הלחץ שמופעל על ישובים לחזור ולהעסיק אויבים. מדבר עם תושבים, חברי מזכירויות, קבלנים גדולים, אישי ציבור ועוד, לומד את התחום כולל בעיות ופתרונות. הנה כמה מסקנות ביניים:

כשננצח במאבק הזה בעז”ה הבנייה ביהודה ושומרון תפרח ותגדל – אבל באופן שפוי והגיוני הרבה יותר על ידי צמיחה שלנו ויאוש של האויב ולא על ידי הצמחת האויב בכספנו שלנו.

1. עצם הדיון הוא הזיה מוחלטת ובושה גדולה בכלל ולהתיישבות האידיאולוגית בפרט
2. יש פתרונות. זה לא תמיד פשוט וקל אבל יש. אלפי יחידות דיור נבנות בלי אויב, זו עובדה, כולל בישובים. יהודים, עובדים זרים, טכנולוגיה. כנ”ל ברחבי הארץ
3. גם קבלנים לא אידיאולוגים נחרדים מהמחשבה על העסקת האויב מבחינה אפילו נטו כלכלית – נזקים בבניה, חוסר אמינות, הברזות של פועלים ורמה מקצועית נמוכה מאוד. ואני מדבר על אנשים שמעסיקים מאות עובדים. אלו שמעסיקים ערבים התמכרו לזול שעולה בסוף ביוקר באיכות בנייה, תיקונים אחר כך, וזה לפני שדיברנו על זה שמדובר באויב צמא דם שבמו ידינו אנחנו מקבעים בארץ.
4. ההסתמכות על עובדים ערבים קברה את התחום במקום פיתוחים של טכנולוגיה וסתם קצת שכל שייעל. סיפור לדוגמה: קבלן עבודה עברית שראה אצל קבלן שמעסיק ערבים אפשרות לפעולה פשוטה שתחסוך המון זמן וכח אדם והציע אותה לקבלן שענה: “להביא עוד כמה ערבים יותר זול לי”. לא סתם גם בחלק גדול מהאתרים שהכניסו ערבים הפרויקטים נמרחים המון המון זמן
5. מה שקורה ביהודה ושומרון מורכב ממצוקה אמיתית שמתורגמת ללחצים ומניפולציות של יזמים ואישי ציבור מסוימים שמנסים להכריח ישובים להכניס אויב. הסיפורים שאני שומע בחלקם מטרידים מאוד ואולי יבוא יום והם יצאו למרות הרגישויות שיש לגורמים מסוימים לפרסם אותם.
6. יש לתושבים את כל הכוחות למנוע את הכנסת האויב. החידוש שמורגש בשטח – עד היום כל ישוב התמודד בפני עצמו. היום יש יותר ויותר שיתוף ידע וחשיפה של הבלופים והמניפולציות בין התושבים.
7. כשננצח במאבק הזה בעז”ה הבנייה ביהודה ושומרון תפרח ותגדל – אבל באופן שפוי והגיוני הרבה יותר על ידי צמיחה שלנו ויאוש של האויב ולא על ידי הצמחת האויב בכספנו שלנו.

מאיר אטינגר, גם הוא תחקירן וכתב ‘הקול היהודי’, מוסיף נתונים על חשיבות המצב הקיים.
מאיר עוסק במעקב וניטור המצב ברשתות הערביות, ומביא מידע חם מהלך הרוח אצל האויב.

בהמשך למה ששלחתי כאן אתמול, עוד קצת נתונים כדי להבין עד כמה האחיזה של האויב כאן בארץ נשענת על העבודה שאנחנו נתנו להם:

1. ערב המלחמה היו קרוב ל-180 אלף פועלים “פלסטינים” שעבדו בישראל וב”התנחלויות” [יישובים ואזורי תעשייה ביו”ש]
2. מדובר במספר עצום שהוא כ⅕ מכוח העבודה ברשות הפלסטינית.
3. הכסף שהכניסו הפועלים היה שווה ערך לכ¼ (!) מהתמ”ג (תוצר מקומי גולמי) הפלסטיני.
4. השכר הממוצע היומי של עובד אצל יהודים (239 ₪ בממוצע) היה גבוה בהרבה מהממוצע שכר יומי ברשות הפלסטינית. – (130 ₪ בממוצע)
5. בעקבות עצירת העסקת האויב – ירד השכר הממוצע הכללי ברשפ ב-20 ₪. וירידה של 20% בהכנסה הראלית לנפש.
6. על פי דו”ח הבנק העולמי בגלל שלעובדים בישראל היה שכר ממוצע גבוה יותר וממילא יותר כוח קנייה – השינוי השפיע לא רק על רמת החיים האישית, אלא על הצריכה וממילא באופן משמעותי על הכנסות הרשות הפלסטינית ממיסים
7. על פי דו”ח נוסף של הבנק העולמי מחודש ספטמבר האחרון: הפסקת העסקת הפועלים גרמה למשבר תקציבי עם השלכות פיסיקליות המאיימות על יציבות הרשות הפלסטינית.
8. די ברור למה השב”כ של רונן בר וממשל ביידן השקיעו מאמצים רבים בהחזרת העבודה של האויב לישראל – מי שמאמין בדרך אוסלו יעשה הכל כדי להציל את הרשות הפלסטינית.
9. באותה מידה – בלתי נתפס שמי שמבין את הסכנה, ורוצה למוטט את הרשות הפלסטינית – יתן לה חבל הצלה בזמן שבו היא במשבר חסר תקדים.

כתבות על כינוס החירום ועל המאבק בכלל הופיעו גם באתר סרוגים ובעיתון בשבע.
בכתבות נוספות, תחקירים ועדכונים שוטפים ניתן לצפות כמובן באתר הקול היהודי, ומזווית נוספת של הצטרפות למאבק, קבלת עדכונים וחומרים – בקבוצות הווטסאפ של נלחמים על החיים.