שני ניגונים של הרב יצחק גינזבורג שליט”א לכבוד שבת, האחד על שאילת גשמים והשני מפרשת השבוע:

שירת הגשם | ניגון 98

לכבוד ז’ מרחשון –
בו מתחילים לבקש “ותן טל ומטר לברכה”

הולחן על הפסוק מתהילים ס”ח  י’
גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹקִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ.
דוד המלך בחר בו כשיר של הגשם בפרק שירה.

הניגון קצר מאוד, בעצם תנועה אחת בלבד שחוזרת על עצמה שוב ושוב.

בזוהר מסבירים ש גשם נדבות  אינו סתם גשם,
אלא הוא השפעה שמתחילה מלעילא לעילא, מהכתר ,
ומגיעה עד למטה – לגשמיות ,
ומשפיעה בני חיי ומזוני, וכולהו רויחי.

“גֶּשֶׁם נְדָבוֹת תָּנִיף אֱלֹהִים נַחֲלָתְךָ וְנִלְאָה אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ” .
חז”ל דורשים את הביטוי “גֶּשֶׁם נְדָבוֹת” על “טל תחיה”, הטל שעתיד הקב”ה להחיות בו את המתים!
ופונים לקב”ה: כאשר הנחלה שלך נלאה, עייפה, בלי גשם – “אַתָּה כוֹנַנְתָּהּ”, עם גשם!
 “גשם נדבות” קשור עם ארץ ישראל.
 כאשר ארץ ישראל צמאה ועייפה אזי, הגשם שיורד הוא תחיית האומה היושבת בציון – תחיית המתים!

ביצועים נוספים בהיכל הנגינה של גל עיני.

והניגון השני:

הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ | ניגון 67

ניגון  שמתאים לפרשת השבוע – לך לך.

לניגון ארבעה חלקים.
יש בו הרגשה ברורה של “הליכה”, ובכל חלק מתקדמים ועולים עוד יותר.

אחרי ש אברהם אבינו קיים את ה”לך לך” והגיע,
הוא ממשיך כל הזמן בהליכה לקראת משהו:
“הָלוֹךְ וְנָסוֹעַ הַנֶּגְבָּה”.
הנגבה – דרומה, לנגב, לצד החסד,
או – “הנגבה” – מלשון גובה, מלמטה למעלה.

לעומת ה”רצוא ושוב” של המלאכים שחוזרים לעצמם –
ה”הלוך ונסוע הנגבה” של אברהם אבינו היא התקדמות תמידית לקראת ה”אין סוף”.