הרב אברהם אריה טרוגמן – לא כולם מכירים את השם, חלקנו נולדנו כשהוא כבר החל לכתוב ספרים…
הרב טרוגמן הוא מותיקי תלמידי הרב הקרובים ביותר. מחלוצי הפצת תורת הרב בעולם – בעיקר בשפה האנגלית – על ידי עריכת ספרים, כתיבת ספרים משלו, מסעות שיעורים והרצאות בכל העולם, ועוד ועוד.
הוא מתגורר במבוא מודיעים עם אשתו רחל, אב וסב, מוזיקאי, כותב ומרצה.

לרגל 50 שנות היכרות וחברות ביקשנו לראיין אותו לאתר, זכינו לתיעוד ארוך ומרתק על פי סדר כרונולוגי המלווה 50 שנות לימוד ויצירה, בלשונו הזהב (המתורגמת… ניתן לקבל את הגרסא האנגלית במייל derech.pnimi@gmail.com).
קחו לכם כוס קפה או כוסית ‘לחיים’, פנו רבע שעה מזמנכם ותהנו מסיפורים, תמונות וחוויות מכלי ראשון.

ציון דרך – חמישים שנה
ליל הסליחות הראשון של שנת תשפ”ה (2025) התקיים בביתו של הרב גינזבורג והסתיים סמוך לשעה אחת וחצי אחר חצות. מראש סיכמתי לשבת עם הרב לאחר הסליחות, לשיחה אישית לציון – וגם לחגיגה – של חמישים שנות קשר בינינו.

התלמוד מלמד שתלמיד אינו מבין את דברי רבו לאשורם עד שלמד עמו ארבעים שנה. לפני עשר שנים, כאשר מלאו ארבעים שנות קשר בינינו, ישבנו אף אז יחד, הרמנו כוסית לחיים, ושיתפנו זה את זה בזכרונות וברגעי חסד רבים מאותן שנות לימוד וחברות. עתה, בהגיענו לחמישים שנה, העיר הרב בחיוך: אם להבנה אמיתית נדרשות ארבעים שנה, עד כמה עמוקה ומרובדת ההבנה לאחר חמישים!

שוחחנו כחצי שעה, עד השעה שתיים לפנות בוקר. הידיעה שאנו מציינים חמישים שנות חברות ולימוד עברה מפה לאוזן במהירות. מעטים הם מתלמידיו של הרב שיכולים לומר שליוו אותו לאורך כל הדרך – מרובדי ההוראה הראשונים ועד להתרחבות העצומה של מפעלו התורני.
כאשר התבקשתי לשתף מעט מחוויותיי האישיות מתוך חמישים השנים הללו, בחרתי לספר את הדברים ממקום פנימי ועמוק – מן הלב והנפש.

פגישה ראשונה
פגשתי את הרב גינזבורג לראשונה בחודש שבט תשל”ה (1975). הגעתי אז לארץ זה מקרוב – רק כשישה שבועות קודם – ובעיצומו של תהליך תשובה. באותה עת למדתי בישיבת התפוצות בירושלים. באותו חודש עצמו הכרתי גם את רעייתי לעתיד, רחל. זו הייתה אהבה ממבט ראשון; השתדכנו כעבור חודשיים ונישאנו ארבעה חודשים לאחר מכן. הכול התרחש במהירות מופלאה, בהשגחה פרטית גלויה.

רחל היא שדחפה אותי להשתתף בשיעור אצל הרב גינזבורג. היא כבר למדה עמו קודם לכן, ושיתפה אותי שוב ושוב בעומק ובקסם של תורתו. באותה תקופה למדה בקבוצה קטנה של שתיים או שלוש נשים בלבד, שעסקו יחד עם הרב בלימוד פרק שירה, תוך חיפוש השראה אמנותית במילות הקודש.

הרב התגורר בדירת מרתף צנועה ברחוב חרל”פ בירושלים. רחל למדה גם עם רעייתו, רומי, מתוך ספר המכלול לרד”ק. יום אחד, כשעיינה בספריית הרב, הבחינה בספר קבלי העוסק בשמות עבריים, וגילתה ששורשי שמה – רחל – יכולים להיקרא גם כ“רוח־א־ל”,  בעבורה, כאישה בתשובה שזה עתה התחילה להשתמש בשם העברי שלה, הייתה זו הארה עמוקה שחיזקה את זהותה הרוחנית החדשה.

השיעור הראשון שלי עם הרב נערך במתחם הרוסי בירושלים, בחדר קטן ששימש אז את הרב עדין שטיינזלץ במסגרת מרכזו “שפע”. השתתפו בו רק ארבעה או חמישה אנשים. נכנסתי מבלי לדעת למה לצפות. אך כעבור חמש דקות התרחש דבר יוצא דופן: הרגשתי הארה עצומה. לא ידעתי אם זה נבע מן האור בחדר או ממשהו פנימי יותר, אך נדמה היה לי שאני רואה הילה דקה סביב ראשו של הרב. הייתי אז בראשית דרכי בתורה, אך אותו רגע היה עבורי מהפך של ממש. איני זוכר את תוכן השיעור המדויק – זה היה עוד לפני שהתחלתי לרשום הערות – אבל אני זוכר שאמרתי לעצמי בבירור מוחלט: “זהו הרב שלי.”
מאותו רגע ידעתי שנשמתי מצאה את המדריך הרוחני שלי.

השנים הראשונות באמריקה וחיפוש המשמעות
כדי לתת מעט רקע: נולדתי בקליבלנד, אוהיו, בשנת תש״ט (1949). מעניין לציין שגם הרב גינזבורג, מבלי שידעתי זאת אז, בילה חלק משנות נעוריו בקליבלנד.
חינוכי היהודי בילדותי היה מצומצם למדי — מעט מאוד תורה והרבה השכלה כללית. גדלתי בתקופה הסוערת של שנות השישים, כשדור שלם חיפש משמעות חדשה. הייתי פעיל פוליטית, השתתפתי בהפגנות נגד מלחמת וייטנאם, ואף נעצרתי לזמן קצר בשל פעילותי. אולם בעומק ליבי בער בי חיפוש רוחני, צמא למשהו מעבר לפוליטיקה ולמחאה.

לאחר ניסיונות רבים בכיוונים שונים, מצאתי את דרכי חזרה לשורשי היהדות. דווקא חב״ד – הן בברקלי, קליפורניה, והן בקליבלנד – מילאה תפקיד מרכזי בהתעוררותי, במיוחד הפן המיסטי של תורת החסידות. זהו המימד שכבש את ליבי.

בתחילת שנות השבעים הצטרפתי לתנועת “בחזרה אל הטבע”, ועברתי לגור באורגון, באזור הררי ומבודד. שם בניתי את ביתי במו ידיי וחייתי ללא חשמל וללא מים זורמים חלק מהדמן במשך כמה שנים. בתוך דממת היער, בין העצים והנהרות, התחלתי להרגיש את אחדות הבריאה ואת נוכחות הבורא בכל. זו הייתה חוויה שחידדה בי את משמעות ה“שמע ישראל” באופן חי ועמוק – שה’ אחד ממש.

בחנוכה תשל״ה (1974) הגעתי לישראל. כשישה שבועות לאחר מכן פגשתי את רחל, ומאז החל מסענו המשותף.

המשך הדרך
כשנה לאחר אותם שיעורים ראשונים אצל הרב, היינו רחל ואני בין המשפחות המייסדות של מושב מבוא מודיעים. כולנו היינו תלמידים של הרב שלמה קרליבך, חדורי חזון רוחני ורצון לחיות על פי אידיאל של קדושה, טבע ופשטות.
האזור היה שומם אז, כביש 1 וכביש 443 עדיין לא נסללו, והחיים התנהלו בתנאים בסיסיים מאוד.
אף על פי כן, שמרתי על קשר עם הרב גינזבורג. כשנה לאחר מכן סידרתי שיבוא ללמד במושב. הייתי נוסע ממבוא מודיעים לכפר חב״ד, כשלושים או ארבעים דקות נסיעה, אוסף את הרב, מביא אותו למושב ומחזירו לבסוף. זה היה סביב חנוכה, ועד היום שמורים אצלי דפי ההערות מאותם שיעורים. רבים מאותם רעיונות הפכו אחר כך לספרי ‘מאה מדיטציות על אורות החנוכה’.
התקופה ההיא יקרה לליבי במיוחד; הנסיעות הללו העניקו לי רגעים נדירים של שיחה אישית עם הרב – רגעי הדרכה, השראה ולימוד פנימי.

שיעורי הרב – עולם חדש של תורה
במשך השנים הבאות השתתפתי בסדרות רבות של שיעוריו. אחת הראשונות הייתה על חמישים שערי בינה, במרכז ישראל הישן ברחוב שטראוס בירושלים. הרב היה משתמש בלוח ובכרטיסיות קטנות שכתב בידו. שמעו החל להתפשט, ורבים החלו לבוא לשיעוריו.

לאחר מכן התקיימו שיעורים בבית הכנסת צמח צדק בעיר העתיקה, בנושא האותיות העבריות. לימוד שהפך לימים לספרו הראשון באנגלית, The Hebrew Letters.
סדרה נוספת, בלתי נשכחת, נלמדה בבניין ישיבת נתיב אריה של היום, הסמוך לכותל. באותם ימים הבניין היה כמעט נטוש. שם, במשך שישה־עשר שיעורים, לימד הרב על היום הראשון של הבריאה, על סודות מעשה בראשית.
אותם שיעורים פתחו בפניי שערים חדשים לעולם הקבלה והחסידות, והראו לי כיצד כל אות וכל מילה בתורה טומנות אינסוף משמעויות.

הכולל במאה שערים
בתחילת שנות השמונים שימש הרב גינזבורג כראש כולל של תוכנית לימוד אחר הצהריים והערב ברחוב יואל 3 במאה שערים. השתתפו בו כשלושים אברכים מדי יום, משעה ארבע אחר הצהריים ועד תשע בלילה.
באותה תקופה עבדתי במושב, ויכולתי להגיע רק פעמיים בשבוע. מכיוון שעדיין לא הייתה גישה נוחה מכביש 1 למושב, הנסיעה הפכה להרפתקה של ממש: הייתי גולש במורד מדרון תלול סמוך לכביש, ממתין תחת הגשר למונית השירות של הרב, מצטרף אליו לירושלים, ובלילה חוזר באותה דרך – מטפס חזרה בחשכה, לעיתים ממתין דקות ארוכות בין מכונית למכונית בתקווה לטרמפ. את הזמן הזה ניצלתי לשירה, לתפילה ולהודיה על הזכות ללמוד תורה.

שיטת הלימוד של הרב הותירה בי רושם עז. הוא היה נוטל סוגיה מן התלמוד –  כעמוד, לעיתים פחות – ובוחן אותה לעומק. תחילה דרך רש״י ותוספות, אחר כך דברי הראשונים והאחרונים, הלכה למעשה, ולבסוף חושף את השורש הפנימי באמצעות חסידות וקבלה. דרך זו, העוקבת אחרי גלגולו הרוחני של הרעיון, שינתה את דרך לימודי מן היסוד.

בסוף כל ערב הוקדשה כשעה ללימוד חסידות – ליקוטי מוהר״ן, ‘מי השלוח’, תורות ר’ הלל מפאריטש ועוד. בעבורי היתה זו חוויה מרעננת ומרחיבת דעת, לראות את הרב שבא מרקע חב״די ובכל זאת פתוח לתורות ברסלב ואיזביצא. אלו היו שנים מופלאות של לימוד וחיבור, שמהן נבנה הבסיס לכל מה שבא אחר כך.

חוויה צבאית
בשנת תשמ״ד (1984), כשהייתי כבר בן שלושים וחמש, נשוי ואב לשלושה, גויסתי לצה״ל במסגרת שלב ב׳ של המילואים. באותם ימים זה היה עניין רציני מאוד. לאחר טירונות קצרה נשלחתי ללבנון, בעיצומה של המלחמה הארוכה ההיא.

ביחידתי שירתו כמה בחורי חב״ד צעירים. שמחתי מאוד לפגוש אותם והתחלתי לשתף אותם בתורת הרב גינזבורג. לתדהמתי, הם התנגדו נחרצות. “איזו רשות יש לו ללמד תורה משלו?” שאלו. “בחב״ד לומדים רק את דברי הרביים!”

תחילה הופתעתי, אך הבנתי שזה משקף את רוח התקופה. אז נחשב הרב גינזבורג קצת כמעין “כבשה שחורה” בעולם החב״די – תלמיד חכם ומקובל עצום, אך עצמאי מדי, עם שיעורים, תלמידים וספרים משלו. עם השנים התמונה השתנתה, ותורתו זכתה להכרה עולמית, גם אם לא בתוככי חסידות חב”ד ה’רגילה’.

אני מזכיר זאת כדי להראות שדרכו של מחדש אמיתי בתורה לעולם אינה פשוטה. הרב קיבל ברכה אישית מהרבי לפרסם את תורתו, וידוע שברכה זו מופיעה בראש כל ספריו. אך בראשית הדרך היה צורך אמיתי לייסד נתיב חדש.

בין שני רביים
כאמור, באותן שנים זכיתי לשני מורי דרך גדולים — הרב יצחק גינזבורג והרב שלמה קרליבך. שניהם השפיעו עליי עמוקות, כל אחד בדרכו, ושניהם עיצבו יחד את עולמי הרוחני.

כשישבתי עם הרב גינזבורג, היה שואל לעיתים על הרב שלמה, על תורתו, על ניגוניו ועל השפעתו על אנשים. וכשנפגשתי עם הרב שלמה, היה מבקש לשמוע על תורת הרב גינזבורג.
בסופו של דבר הרגשתי שעליי לקרב ביניהם. הצעתי לערוך התוועדות במושב, ושניהם נענו בשמחה. זו היה הראשונה מבין שלוש התוועדויות שארגנתי לשניהם יחד. הראשונה מהן אף מתועדת ביוטיוב עד היום.

אותו ערב היה אחד מרגעי השיא של חיי — לראות שני ענקי רוח יושבים יחד, כל אחד באורו הייחודי, והם יחד מהווים הרמוניה אחת של נשמה. במשך שנים רבות לאחר מכן, כשהייתי מוסר תורה בלילות שבת במושב, הקפדתי לשלב בכל שיעור תובנה אחת מתורת הרב שלמה ואחת מתורת הרב גינזבורג, כדי להראות כיצד, על אף השוני בסגנון ובשפה, שניהם נוגעים באותה אמת פנימית.

לידתו של הספר האותיות העבריות
בשנת תשמ״ז (1987), שנים אחדות לאחר סדרת השיעורים על האותיות, הצעתי לרב רעיון לכתיבת ספר בנושא. באותו זמן היה לו רק ספר עברי אחד, ‘סוד ה׳ ליראיו’, ועדיין לא יצא אף ספר באנגלית.
הרב, בדרכו של הבעל שם טוב, לימד שכל אות מתגלה בשלושה רבדים של מציאות — עולמות, נשמות ואלוקות. כל נברא וכל תופעה משתקפים בשלושת הממדים הללו. לכל אות יש גם צורה, שם ומספר — גימטריה.

עקרונות אלו נעשו היסוד לספרו הראשון, The Hebrew Letters, שזכה מאז למהדורות רבות ונחשב כיום לקלאסיקה. במשך כשנה הייתי מגיע פעמיים בשבוע לבית הרב. היינו יושבים שעות ארוכות, לומדים כל אות לפרטיה. כתבתי הכול ביד, משום שעדיין לא היה לי מחשב. במושב היה מחשב קדום בשם “איינשטיין”, מעין מכונת כתיבה משוכללת, ורחל הייתה מקלידה בו את דבריי. לאחר מכן הבאתי את החומר לרב, הוא הוסיף תיקונים והערות, וכך התגבש הספר בהדרגה.

שליחות בדנבר
בשנת תשמ״ח (1988) הוצע לי תפקיד שליח חינוכי – מנהל מחוז חדש בתנועת הנוער האורתודוקסית NCSY של ה־OU בדנבר, קולורדו. התכנון הראשוני היה לשהות שם שנתיים־שלוש, אך בפועל נשארנו שבע שנים – עד שנת תשנ״ה (1995).

לפני הנסיעה, הספר האותיות העבריות היה בשלב העריכה הסופי. הרב משה וישנבסקי הצטרף לעריכה ועשה עבודה מופלאה. בעזרתו ובסיועו של ג׳ייסון אהרונסון, שהיה אז אחד המו״לים היהודיים החשובים בארצות הברית, יצא הספר לאור תחת השם The Alef-Beit.  העטיפה השתנה, אך התוכן נותר זהה לחלוטין. בהמשך יצרתי עשרים ושלושה סרטונים קצרים – לכל אות ואות הסבר משלה – שצפו בהם במהלך השנים מיליוני אנשים ברחבי העולם.

בדנבר המשכתי להפיץ תורה וחסידות. במהלך אותן שנים הגיע הרב גינזבורג למסע הרצאות בארצות הברית ונתן שיעור מרכזי בבית הכנסת של הרב מרדכי טווערסקי (TRI) בנושא קדושת ארץ ישראל.
אותו ערב נחרת בזכרוני. בשלב השאלות והתשובות קמה אישה מבלדר והביעה התנגדות לדבריו על ייחודו של עם ישראל: “זה פוגע בי,” אמרה, “מדוע להפריד בין יהודים ללא־יהודים? כולנו הרי קשורים לא-להים.”
הרב הקשיב לה בסבלנות וענה ברור ובחכמה:
“אינך יודעת,” אמר לה, “אבל דווקא משום שאת יהודייה את מרגישה כך.”
לאחר מכן הסביר את העיקרון של הכנעה, הבדלה והמתקה — שמתחילה בהבדלה, אך תכליתה להגיע לאחדות המתוקה, שבה כל הבריאה מתאחדת באור האלוקי.
זו הייתה תשובה עמוקה ועדינה גם יחד. שמעתי מאוחר יותר שהתשובה הזו חוללה בה שינוי פנימי, ובחלוף הזמן היא חזרה בתשובה.

בעת שהותו של הרב בדנבר ארגנתי גם ראיון עבורו עם העיתון היהודי המקומי (Intermountain Jewish News)  להפתעתי, הכתב שנשלח היה דווקא לא־יהודי, אך בעל הבנה עמוקה ורצון אמיתי ללמוד. הוא שאל שאלות נבונות, ואחת מהן הייתה: “האם אדם שאיננו יהודי רשאי ללמוד קבלה?”
הרב השיב לאחר רגע של מחשבה: “אם זה יסייע לו להיות אדם טוב יותר – כן, הוא רשאי ללמוד על הקבלה.”
יש לזכור שזה היה בראשית שנות התשעים, עשרות שנים לפני שדיבר בגלוי על ה“מהפכה הרביעית” ופתיחת מעיינות התורה לעולם כולו, אך כבר אז ניכרה בליבו פתיחות גדולה ואהבת אדם אמיתית.

בקיץ תשנ״ג (1993) חזרנו לישראל לחופשת קיץ. אז נערכה הכנסת ספר תורה בישיבת עוד יוסף חי בשכם, בה שימש הרב גינזבורג כראש ישיבה. הרב ביקש שאזמין את הרב קרליבך לנגן באירוע, וכך עשיתי. אלפי אנשים השתתפו, והרב שלמה העלה את כולם לרקוד ולשיר בשמחה עצומה. המעמד היה מרומם, והרב גינזבורג נראה נרגש ומואר ככולם.

לאחר שובי לישראל בשנת תשנ״ה (1995) עבדתי במכון גל עיני בהר נוף, יחד עם הרב משה וישנבסקי, בעיקר בהפצת קלטות שיעוריו של הרב גינזבורג באנגלית. במהלך אותה שנה הצלחנו להוציא עשרות רבות של קלטות ולהרחיב מאוד את מעגל הלומדים בעולם.

המעצר והמשפט
בשנת תשנ״ו (1996) הגיעה הבשורה המזעזעת, מעצרו של הרב גינזבורג באשמת “הסתה”.
אני זוכר היטב את ליל פורים של אותה שנה. המדינה הייתה שרויה בפחד ובמתח בעקבות גל פיגועי אוטובוסים. הרב לימד באותו ערב בתל אביב, בשיעור שעסק כולו במשמעות הרוחנית של מגילת אסתר והמלחמה בעמלק – שום דבר פוליטי או מסית.
ובכל זאת, יומיים לאחר מכן נעצר, לפי תקנה מתקופת המנדט הבריטי המתירה מעצר ללא כתב אישום.

במשרדי גל עיני גויסו כולם למאבק לשחרורו. שלחנו מכתבים לרבנים בארץ ובעולם, יצאנו בקשר עם עיתונאים ועם אישי ציבור.
ביום הדיון בבית המשפט העליון הייתי שם בעצמי. ישבה שופטת אחת, והיא אמרה:
“קראתי את כל החומר. איני מסכימה לדעותיך, אך זו מדינה דמוקרטית. לא מצאתי בדבריך עבירה, אלא הבעת דעה. לפיכך אני מורה על שחרורך.”

כשנשמע פסק הדין, פרצו הנוכחים בשירה ובריקוד. בקבוקי משקה נשלפו, ונשמעו קריאות לחיים! מתוך שמחה אמיתית.
לאחר מכן ירדנו לחניון התחתון, משם היה אמור להשתחרר. כשהופיע הרב, פרצה שירה אדירה. הרגע ההוא – לראות את האור בוקע מתוך החושך – היה בשביל כולנו עדות חיה לאמונה.

התעוררות הניצוץ הפנימי
באותה שנה עצמה (תשנ”ו / 1996) עבדתי על ספרו השני של הרב באנגלית, Awakening the Spark Within) ) התעוררות הניצוץ הפנימי”, העוסק בחמש דינמיקות של מנהיגות היכולות לשנות את העולם. אמנם לא הייתי העורך הסופי, אך אני ערכתי את רוב החומר ועיבדתי אותו לצורה קריאה וברורה לפני העריכה המקצועית. היה זה כבוד גדול להיות שותף בהבאת תורתו לשפה האנגלית בצורה בהירה ונגישה.

בסביבות שנת תש״ס (2000) התחלתי לכתוב ספרים משלי. מאז, בעזרת ה׳, כתבתי עשרים וארבעה ספרים, ובכולם מופיעה ברכה אישית מהרב גינזבורג בפתח הספר. הרב תמיד כתב ברכה חמה ומעמיקה,
בכל ספר אני מציין במפורש את השפעתו, שכן תורתו מהווה את חוט החיים העובר בכל כתיבתי. ספריי נקראים כיום ברחבי העולם, ודרכם אני חש שאני ממשיך להיות שליח להפצת תורתו.

ספרי הראשון יצא לאור בהיותי בן חמישים, ומאז כמעט מדי שנה יוצא ספר חדש. מאחר שאני צעיר מהרב בשנים ספורות בלבד, אני מרגיש לעיתים שדרכינו ממשיכות להתפתח במקביל.

אם לא עכשיו – אימתי
בהגיעי לגיל שישים חוויתי הארה. מאז ומתמיד אהבתי מוזיקה, אך למרות שניסיתי לנגן בכלים שונים, רק כלי אחד דיבר אליי באמת – הדולצימר, כלי נדיר בעל שלושה־ארבעה מיתרים המונח על הברכיים ומפיק צליל הנע בין גיטרה, מנדולינה ולעיתים אף סיטאר, בהתאם לסגנון הנגינה.

באותו יום נזכרתי בדברי הלל הדקן מפרקי אבות: “אם לא עכשיו – אימתי.” עד אז חיברתי ניגונים לעצמי בלבד, אך אז הבנתי שהגיע הזמן לשתף אותם עם אחרים.

אני חייב להזכיר בהכרת תודה את הרב שלמה כ״ץ, הקרוב כל כך הן לתורתו והן לניגוניו של הרב גינזבורג ושל הרב שלמה קרליבך. הוא הסולן המרכזי בהתוועדות י״ט כסלו של הרב שנים רבות, ומבצע רבים מניגוני הרב. הרב שלמה כ״ץ סייע לי רבות כשנכנסתי לעולם ההקלטות – עולם חדש לחלוטין בעבורי.

במהלך שבע שנים הקלטתי תשעה תקליטורים של ניגונים שלי, את ארבעת האחרונים יחד עם בני אפרים, שהוא עצמו מוזיקאי ומלחין מוכשר.
(אגב, בחתונתו בירושלים לימד הרב גינזבורג דברי תורה לפני החופה, ואנו ליווינו את אפרים לחופה יחד.)

אחת החוויות האהובות עליי באותן שנים הייתה להביא כל דיסק חדש לבית הרב. הייתי מגיע עם נגן דיסקים, משמיע לו את הניגונים, מספר כיצד נוצר כל אחד, מי השתתף, מהי משמעותו. היינו יושבים ומקשיבים יחד. אלו היו רגעים נדירים של שמחה והודיה, מלאים באור פנימי.

אתר האינטרנט של הרב טרוגמן – ספרים, ניגונים ומאות מאמרים
וערוץ היוטיוב עם למעלה מ-900 סרטוני הדרכה ושיעורים

זרם הלימוד המתמשך
לאורך השנים השתתפתי בעשרות סדרות שיעורים נוספות. תקופה ארוכה הלכנו אני ורחל מדי מוצאי שבת לשיעורו הקבוע של הרב גינזבורג בבית הכנסת המרכזי בכפר חב״ד, שם היה מלמד על פרשת השבוע. בכל פורים השתתפתי בשיעוריו בישיבת הרב יוסי גינזבורג ברמת אביב, לילות של שמחה ותורה.

שנה אחת הקדיש הרב ללימוד ייחודי על ה“שלישיות” שבתניא – אותם ביטויים משולשים שבהם בעל התניא מתאר מושגים שונים, וכיצד כל שלישיה כזו קשורה לספירות חכמה, בינה ודעת, כל פעם בסדר אחר. הוא ניתח כל ביטוי לעומקו והראה מדוע בחר המחבר בסדר זה דווקא.

כשמושבנו חגג את שנתו ה־25 בשנת תשס״א (2001), קיימנו מספר אירועים מיוחדים. אחד מהם היה ערב שבו הגיע הרב גינזבורג לברך את אנשי המושב. הוא דיבר דברי חיזוק וברכה. זה היה ערב חם ונוגע ללב.

הוראה ברחבי העולם
בשלושים השנים האחרונות זכיתי ללמד בלמעלה מחמישים ערים ברחבי העולם – שבתונים, פסטיבלים, כנסים וחגים. במשך שבע שנים הובלתי את התפילות ולימוד בראש השנה במרכז איזבלה פרידמן בקונטיקט, בהשתתפות מאות אנשים מדי שנה. בשנים האחרונות אני מתוך אלו  שמוביל את ריטריט הפסח במרכז פרלסטון הסמוך לבולטימור, גם הוא בהשתתפות מאות אנשים. בתי חני היא המפיקה הראשית של האירוע, ובזכותה הוא מתנהל במקצועיות ובחן רב.

במהלך מסעותיי הרבים הגעתי גם לטורונטו, ושם נכחתי בתקופה שבה הרב משה גנוט הקים את מרכז הבעש״ט – מרכז ראשון מסוגו בעולם המבוסס על חזונו ותורתו של הרב גינזבורג. הרב עצמו היה אמור להשתתף בפתיחה, אך ימים ספורים קודם לכן אירעה הטרגדיה שבה נהרג נכדו בתאונת אופניים, והוא נאלץ לבטל את נסיעתו. הרב גנוט השקיע מאמצים עצומים בפרויקט, ובמהלך שהותי שם סייעתי כמיטב יכולתי – בלימוד, בהרצאות ובשיחות עם אנשים. הרב גנוט נשאר שנה שלמה וניהל את המרכז באמונה ובמסירות.

קול באנגלית
במשך כשלוש שנים העביר הרב גינזבורג שיעור חודשי באנגלית בירושלים, ששודר בשידור חי לכל העולם. זכיתי לשמש כמנחה הערבים הללו. לעיתים, בשל פקקים, הרב היה מתעכב, ואני הייתי ממלא את הזמן בשיתוף דברי תורה משלו או בהודעות על ספרים חדשים.

הסדרה הזו הייתה בעיניי מן המיוחדות ביותר. היא עסקה בדמויות אנשים בתנ”ך דרך עדשת הספירות — כיצד כל ספירה מתגלה באישיותם של אבות ונביאים שונים. הבהירות והעומק היו מרהיבים. אני מקווה שמכון גל עיני יוציא יום אחד את הסדרה הזו כספר, שכן היא אוצר אמיתי.

השפעתם של שיעורים אלו ושל כל הסדרות שתיארתי חודרת עמוק אל תוך כתיבתי. במיוחד בספרי האחרון, ‘הספירות והמדיטציה’, שבו יישמתי את תורת הרב על התכללות הספירות, הפנים שבפרצופים והעומק שבהתבוננות.

בשנים הראשונות אני זוכר כיצד הרב היה מסיים לעיתים שיעור ארוך ומעמיק באמירה:
“ועכשיו — כל אחד יתבונן במה שלמדנו.”
לקחתי זאת ללב. מדי שבוע, לאחר שכתבתי בידי הערות מפורטות על השיעור, הייתי מקדיש ימים אחדים להתבוננות מעמיקה ברעיונות עד שהפנמתי אותם לגמרי — עד שהפכו לחלק ממני ממש. עד היום אני נוהג לעיין בספרי הרב שוב ושוב, והם משמשים לי מקור השראה תמידי.

כולל קטן – הארה גדולה
לפני כשבע שנים נוסד כולל חצי־יום בכפר חב”ד, והרב גינזבורג היה בא מדי בוקר למסור שיעור קצר לפני התפילה. התחלתי להגיע בקביעות, אף שהדבר חייב אותי לצאת מהמושב לפני שבע בבוקר כדי להקדים לפקקים.

בהתחלה נמשך השיעור כחמש־עשרה דקות בלבד, אך באחת הפעמים ציינתי בפני הרב שזו טרחה לא פשוטה להגיע מרחוק לזמן השיעור כה קצר, ושאלתי אם יוכל להאריך מעט. הוא חייך ואמר שכן, ומאז נמשך השיעור כמעט שלושת רבעי שעה.
אותם שיעורי בוקר היו בעיניי מתנה גדולה: מעגל מצומצם של עשרה־חמישה־עשר תלמידים, אווירה פתוחה ולימוד חי שבו הותר לשאול, להוסיף ואף להתווכח. זו הייתה ממש ישיבת פנימיות התורה במיטבה.

אש, מגפות והתמדה
לפני שש שנים פקדה את מושבנו שריפה גדולה שכילתה רוב הבתים . ביתי ניצל בנס, אך המקום נותר ללא חשמל וללא מים תקופה ארוכה. במשך שבעה חודשים לא יכולנו לגור שם. כשחזרנו – פרצה מגפת הקורונה, ואז פרצה המלחמה ובעיות רפואי של הרב.

במהלך תקופה זו עיקר הקשר שלי עם הרב היה בהתכתבות ובצפייה בשיעוריו המשודרים. ברוך ה׳, היכולת להתחבר ללימודו בשידור חי היא מתנה עצומה. כעת, כשהרב שב ומתחזק, אני משתדל להגיע לשיעורים חיים ככל שמתאפשר.

לאחרונה התחלתי לכתוב מאמרים באנגלית למגזין השבועי באנגלית של גל עיני – Wondersנפלאות- המתפרסם באינטרנט ולעיתים גם בחוברת מודפסת, וכן לניוזלטר השבועי המקוון. שניהם מפיצים את תורתו של הרב גינזבורג לקהל עולמי רחב.
בעבורי זוהי זכות גדולה במיוחד, לחזור במעגל שלם ולהיות שותף ישיר בהפצת תורת הרב בעולם.

חמישים שנה – חיבור נשמתי
וכך, כשישבנו שוב יחד לאחר הסליחות, לציין חמישים שנות קשר, חשתי עד כמה זוהי ברכה עצומה בחיי.
הרב איננו רק מורי ורבי – הוא גם ידיד נפש, בן לוויה רוחני.
מאותה חוויה ראשונה שבה חשתי אור סביב ראשו והכרתי בו את רבּי, אני מרגיש חיבור נשמתי שהולך ומעמיק עם השנים.

הרב עצמו לימד כי הקשר בין רב לתלמיד הוא מעין קשר של זיווג נשמות, חיבור רוחני שאין בו מקריות.
הייתה זו זכות חיי להיות מחובר לרב גינזבורג – ללמוד ממנו, להפיץ את תורתו בעולם, ולעשות את חלקי הקטן בשליחות זו דרך ספריי, שיעוריי והמוזיקה שלי.

בסיום אותה שיחה לילית לאחר הסליחות, חייכנו זה לזה וברכנו:
“לעוד חמישים שנה.”
אמן כן יהי רצון.