יריעה לזכר ר’ אבי פיאמנטה זצ”ל, מוזיקאי חסידי מחונן ותלמיד-חבר אהוב של הרב יצחק גינזבורג שליט”א, שהלך לעולמו בפתאומיות בערב שבת.

באבל כבד התקבלה ההודעה על מותו של ר’ אבי פיאמנטה, החסיד המנגן, שנפטר בפתע פתאום ביום שישי האחרון, עת שהה ב-770 לרגל ג’ תמוז.
מסע הלוויה החל היום מול 770, ימשיך מחר (שני, י”א תמוז) בשעות הצהריים בכפר חב”ד ויסתיים בהר הזיתים.

אבי גדל בירושלים למשפחה מסורתית, מגיל צעיר הוא החל ליצור ולנגן יחד עם אחיו הגדול, הגיטריסט יוסי פיאמנטה ע”ה, ב’להקת פיאמנטה’.
במהלך השנים התקרבו שניהם, וכן בני משפחה נוספים, לשמירת מצוות ולחסידות חב”ד, וחלקם אף עברו להתגורר בקראון הייטס סמוך לרבי מליובאוויטש.
אבי היה דמות מיוחדת ומוכרת בנוף החב”די, הוא ניגן בתהלוכות ל”ג בעומר ובאירועים נוספים עם הרבי.
לרגל ג’ תמוז, יום ההילולא של הרבי, הוא נסע לביקור ב-770, הספיק לשהות שם מספר ימים ולנגן בכינוס ילדים, ובערב שבת התמוטט עקב התקף לב ונפטר כשהוא מותיר אחריו משפחה ענפה וילדים העוסקים בשליחות ברחבי העולם.

ר’ אבי פיאמנטה היה אחד התלמידים הקרובים והאהובים על הרב יצחק גינזבורג שליט”א, מעין תלמיד-חבר.
הוא עמד בקשר עם הרב במשך שנים רבות, ניגן באירועים משפחתיים ובחתונות רוב בני משפחת גינזבורג וכמובן השתתף כמוזיקאי וכנגן באירועים, התוועדויות, הקלטות ופרויקטים שונים.
הוא היה שותף גם להתוועדויות ‘פנימיות’, שעסקו בליבת העשיה של הרב, דוגמת התוועדות שכינס הרב אחרי שקבל צו-הגבלה שהרחיק אותו מהישיבות ביש”ע, או התוועדות לילית מופלאה בה הוא הביא-החזיר אל הרב את ידידו הותיק ר’ מוטי גל והם תכננו המשך פעילות משותפת (עוד על ההתוועדות הזו בראיון עם מוטי גל באתר הקול היהודי)

בהזדמנויות שונות הציג הרב את שמו של אבי כדוגמא לאמן המופיע בפני קהל רב ומגוון, ועליו לעסוק באיזון הדק בין הקהל ורצונותיו, האמן וסגנונו לבין תשומת הלב למחברי הניגונים, לתוכנם ולסגנון ההגשה שלהם..
באחת הפעמים, בשיעור למוזיקאים חב”דיים ברחובות בשנת תשס”ח, תיאר הרב את האמנות הזו, את ההשפעה העצומה של בעלי המנגן והעיבודים שלהם לניגונים על השומעים ועל האירוע כולו:
“אם אתה הנגן של חתונה – ו”כל השירים קדש ושיר השירים קדש קדשים” – אתה עושה את הערב, אתה מחליט אם הזוג יתחתן מתוך אוירה של קדש קדשים או מתוך אוירה זולה. זה תלוי בך. אם תהפוך את החתונה הזאת לאירוע של חולין ושל שמחה חיצונית זו פגיעה קשה בחתונה הזאת. לכן ברור שצריך כמה שיותר ניגונים טובים – כמובן, ניגוני חב”ד – אבל ההופעה והסגנון והעיבוד זה מאד מאד חשוב.
אתה לא צריך להשתנות ולהיות מישהו אחר – אם אתה אבי פיאמנטה, למשל, אתה צריך להיות נאמן למה שאתה, כשאתה בחתונות שלי אני רוצה לשמוע אותך – אבל אתה צריך לנגן בלב טהור, כשאני שומע את אבי אני שומע חסיד ושליח של הרבי. כל אחד צריך לחשוב ככה – אני שליח, ואין משהו יותר קדוש מחתונה, ואחריות הלהקה והנגנים זה ליצור את אוירת הקדושה. אם הניגונים זה בסגנון של רוק, או של משהו לא יהודי, ודאי וודאי שזה פוגע בקדושה של החתונה, גם שאנשים נהנים מזה”.

לפני השיעור נערך דיון בין המוזיקאים על הופעה מסוימת בה השתתף אבי, והשיעור היה מעין תשובה והשלמה לדיון:
אבי פיאמנטה: דובר על ניגוני חב”ד, התייחסות אליהם, איך אפשר לבצע אותם, עד איפה אפשר לקחת אותם, וגם ההבדלים בין סוגי קהל שונים ואיך ניתן לשלוט מי כן ישמע ומי לא ישמע. אם עושים דברים מסוימים שיש מי שזה יכול להזיק לו – איך אפשר לנטרל בתקופה שלנו, שיש לכל אחד נגישות לכל דבר, מה עושים למי שלגמרי בחוץ ואיך מתייחסים לאפשרות שאנשים מבפנים יושפעו מכך.
מרדכי: לאחר הדיון הקצר, שרוב האנשים לא הספיקו להתבטא בו, איך מתייחסים להופעה האחרונה ברמת גן (שאבי היה שותף בה) במבט לאחור – יודעים מי הציבור, מי היה – האם זה עמד בקריטריונים? זה לא ציבור שצריך לקרב אותו ליהדות [אבי: רצו להביא מקסימום קהל, והרבה אנשים מציבורים דתיים אחרים], אז האם לשיר שירים של זמרים פופלאריים היום זה קדש שם שמים ברבים?
אבי: זה טעם אישי שלי? השאלה אם היית יכול בניגונים, ובלי להזמין את האמנים המפורסמים, להביא כמות של קהל. הייתי מעדיף דבר כזה, שכל אחד מהזמרים ישיר ניגוני חב”ד, אבל הקהל שהוזמן בא לראות אותם עם השירים שלהם, זה מה ששווקו. אם אתה מפרסם שהאמנים באים בביצועים מיוחדים של ניגוני חב”ד – זה הרבה יותר קרוב ללבי. אני לא יודע אם היית יכול להגיע לסוגי קהל כאלו.
הרב גולוכובסקי: רק להעיר, יש מכתב של הרבי שאומר שיש עיבודים – לניגוני חב”ד – שעלולים להזיק.

מספר שנים לאחר מכן, בקיץ תשע”ג, נערך כינוס למוזיקאים במרכז ‘המקום’ בתל אביב, בו לימד הרב על חדווה ובכיה בנגינה – ניגוני שמחה וניגוני געגועים.
בשיעור דיבר הרב על הסיכון בהלחנת פסוקים משיר השירים למי שאינו ירא שמים וצדיק דיו, והזכיר את הצדיקים שכן עשו זאת.
את הניגון הידוע ביותר, ‘קול דודי’ של אדמו”ר הזקן, ביקש הרב מאבי פיאמנטה שינגן. הרב סיפר שעם ניגון זה היה אדמו”ר הזקן מחזיר יהודים בתשובה.
בשנת תשע”ד נערכה התוועדות נוספת למוזיקאים, בבית הספר ‘מזמור’ בירושלים – הנגינה כמקור הנבואה, בה ניגן אבי יחד עם מוזיקאים וחברים רבים נוספים.

לרעיון המהפכה הרביעית של הרב התחבר ר’ אבי במיוחד. באחת השנים סיפר הרב על בקשה שעלתה מהשטח, לכתוב ניגון נגד רעיון ‘טהר הנשק’ המעוות. “הבא להורגך השכם להורגו. כמו שנסביר, הכלל הזה הוא סברא כל כך פשוטה שגם אם חז”ל היו אומרים היינו מבינים את זה, וגם להבדיל כל גוי מבין זאת ואין שום גוי כל כך מטומטם שלא יירה במי שהולך לירות בו” אמר הרב, “אפילו לא צריך מאמר חז”ל בשביל זה, ולהיפך – אם איזה כושי היה שר את זה זה היה הרבה יותר יעיל. אם איזה זמר כושי מפורסם היה מקליט כזה ניגון ומכניס את זה לשורות הצבא ושורות העם בכלל זה היה פועל הרבה יותר טוב משיר עם מילים בתנ”ך או פסוקים בתנ”ך – זה משהו פשוט”.
אבי חיבב את הרעיון, שיר בסגנון בלוז-חסידי בביצוע זמר כושי לא-יהודי, המבהיר כלל חיים אנושי ויהודי.
יחד עם הרב הוא ניסה לקדם כתיבה, הלחנה ואיתור זמר מתאים, אך הרעיון לבסוף לא יצא אל הפועל.
הוא השתעשע ברעיון הפקת מופעי ענק מוזיקליים לגויים, אשר יביאו אותם לאקסטזה של דבקות בה’ וכך ליישם את המהפכה הרביעית. במיוחד בספרד, בה מכהן חתנו כשליח.

אחרי שנודע לרב שליט”א על פטירתו הוא דרש דרוש מיוחד לזכרו, שנביא אותו כאן כאשר יתפרסם בע”ה.