בשביעי של פסח הלך לעולמו גר הצדק מקרית ארבע, ר’ גרשום נתיב זצ”ל.
קורות חייו, אורחותיו ומכתב תנחומים מהרב יצחק גינזבורג שליט”א.

מהכנסיה לבית הכנסת
ר’ גרשום נולד בעיר קטניה שבסיציליה, ילד מופנם למשפחה קתולית.
מגיל צעיר חקר ובדק אחר האמונה שלמד בבית הספר ובגימנסיה, “אף פעם לא הייתי מאמין גדול…” העיד על עצמו.
כשהיה בן כ-20 עברו בני המשפחה להתגורר ברומא. שם חש את השחיתות בממסד הכנסיה הקתולית והחליט לנתק כל קשר עימה. בתקופה זו למד גרשום באוניברסיטה, לימד מתמטיקה בבית ספר עממי קתולי, ביקר ואף נשא דרשות בכנסיה פרוטסטנטית והחל להתעניין באמונה היהודית ובתנ”ך.
בגיל 24 ביקר גרשום לראשונה בבית כנסת, הוא החל ללמוד עצמאית, לשמור שבת, לצום ביום כיפור ולקיים מצוות נוספות. השתתף בקבוצת לימוד יהדות ואף ניסה להקים קבוצת צעירים נוצרים למען ישראל.
המכתב הראשון ששלח הצעיר לרב ד”ר טואף, רבה הראשי של רומא, היה הצעה נלהבת להקמת מערך שיעורים וחוגי בית עבור צעירים קתולים שודאי יכירו את האמונה היהודית ומיד ישבו בקסמה.
כמובן, הרב דחה את הרעיון, אך הקשר בינו לבין הבחור הנכסף להתגייר נמשך ולאחר שנתיים הסכים הרב טואף לגיירו. הצעיר האיטלקי טלייאווה עבר ברית מילה במסירות נפש, טבל במקווה בערב יום כיפור ה’תש”ך ויקרא שמו בישראל גרשום בן אברהם אבינו.

בית בארץ ישראל
היהודי הטרי המשיך ללמוד כל העת. מסמינר לרבנים ברומא ולימוד גמרא מעמיק עם תלמיד חכם ערירי בעיר, דרך עליה לארץ ישראל ומגורים בקיבוץ ‘שדה אליהו’, הגיע גרשום לירושלים, אל הרב צבי יהודה הכהן קוק, והתקבל לישיבת ‘מרכז הרב’.
גר הצדק שנעשה בחור ישיבה, חייל בקבר רחל ומתיישב עורר עניין, כתבות וראיונות בעיתוני התקופה.

את אשתו, זהבה לבית גולצ’ין, הכיר גרשום בשידוכו האישי של הרצי”ה המתועד בהתכתבות ארוכה בין הרב לבין זהבה תבדל”א, שם עיטר אותו הרצי”ה במידות טובות ושקדנות עצומה.
שניים מבניה של משפחת נתיב למדו בישיבת ‘עוד יוסף חי’, תלמידים וקשורים לרב יצחק גינזבורג שליט”א עד היום. ר’ יצחק מיצהר ו-ר’ שלמה מירושלים, גם ר’ יוסי נתיב מפתח-תקווה נמנה בין תלמידי ומכירי הרב.
“קשה שלא לבכות.
קשה.
אבא היה משתדל לדקדק במצוות כפשוטן – עם שכל ישר, כמו שהיה נראה לו לפי לימודו בפוסקים.
אז הספד בזמן הזה – לא בטוח שהיה זורם עם זה הלכתית” אמר בנו, ר’ יצחק, בלוויה.
“במכתב של הרב צבי יהודה לאימי תבדל לחיים ארוכים, אבא מתואר על ידו: “הנהו שקדן גדול ועצום, בתורה, איש מדע, ירא שמיים ומדקדק במצוות, ועדין מידות.”
רואים באגרות אלו של הרב צבי יהודה דקדוק גדול ומדויק בכל מילה שלו, גם מילים אלו בכלל זה. אז אם יתעורר בכי – זה סביב בחינת התלמיד חכם שבאבי הכ”מ”.

איש ההלכה
“היתה לך אבא תוכנית סדורה ללימוד הקבלה על ענפיה השונים, וכמה שמחת שסיימת סוף לעבור על כל סדר האצילות. כל זאת ביחד עם לימוד סדור ועקבי ממסכתות הש”ס
בצד זה היית ידען עצום בהיסטוריה, פילולוגיה, ארכיאולוגיה, ושום ידיעה לא סתרה את יראת השמיים והאמונה שלך.
תפילות וזמני תפילות לכתחילה היו בראש מעייניך ובנסיעות הארוכות היה מחושב מתי והיכן להתפלל שחרית להניח רש”י ור”ת ושימושא רבה במנחה.
היית תמיד תמה בקול כשראית אותנו אוכלים לפני תפילה, באומרך שכנראה כולנו חולים.
סיפרת כשנכנסת לעניינים למדת שולחן ערוך וכתוב שאסור לאכול לפני תפילה ומותר
בדיעבד רק לחולה. אמרת בחיוך: “אני כנראה אף פעם לא חולה””.

עיר האבות
בני הזוג התגוררו בירושלים ולאחר מספר שנים הצטרפו לקבוצת המייסדים של הישוב היהודי בחברון, במלון ‘פארק’.
מאז ולמשך עשרות שנים התגוררה משפחת נתיב בקרית ארבע.
“עם הפטירה של גרשום נתיב הבנתי שגדלתי בעיירה יהודית” ספד אחד מתושבי הקריה לשעבר. “גרשום זצ״ל היה מהתבלינים הנאים למקום. יש לי אפס פרטי ביוגרפיה עליו למעט שנפטר לפני מספר ימים בגיל 93 ושנולד באיטלייא. אני הכרתי אותו כגרשום נתיב נקודה. כאדם שהיה מהלך בנחת ברחובה של עיר עם ידיו שלובות לאחור, זקנו עבות ומבטו עמוק ולו היית מקשיב לרגע היית שומע זמרת ציפור אדם מנעימה בת קול של שבת. היה בו משהו טהור. נקי. עדין. אחר ונעים.
ר’ גרשום הרג את ימיו בתורה, אימץ את כל תורתו של הסלנטר כפשוטה ואת כל תורתו של הבעש”ט כפשוטה, וגרשום לא היה רב. ולא גדוייל. ולא עסקן. הוא היה אחד ממאות הטיפוסים היהודיים שפקדו את רחובה של הקרייה דבר יום ביומו.
תודה לך גרשום זכר צדיק לברכה. צדיק לא רק מידיעותיך אלא מהליכותיך ומנהגך ברחובה של עיר”.

מסירות נפש
ר’ יצחק סיפר גם הוא על מסירות הנפש של אביו לישוב הארץ ולקרית ארבע-חברון במיוחד:
“את מסירות הנפש שלך על ארץ ישראל ראינו בימית, כשהלכת קילומטרים בחולות הנודדים עם ארגזים, בכוח לא אנושי. .עוקף את המחסומים
הדרך לחברון נפרצה על ידי נשות חברון הצדיקות שבאותו לילה מפורסם חדרו לבניין ונותרו בו נצורות, ומאחורי הנשים היו הגברים. אתה ששמרת במשך חודשים על הקטנים ובכללם אני. אפשרת את העסקנות הציבורית של אמא בשנים ההם.
זכור לי כילד קטן זיכרונות ראשוניים. ישנו בבית הדסה על הרצפה.
יום אחד אבא שלי הביא מיטות לבית הדסה. התרגשנו לישון פתאום על מיטות. יום אחר – מקרר.
זה נשמע קטנות, אבל מהמעשים הקטנים האלו, מהאבנים האלה, יבנה מקדש”.

בכלל, מסירות הנפש היתה עמוד מרכזי בחייו של ר’ גרשום. הוא היה מספר בהתרגשות על יהודים שמסרו את נפשם על קיום המצוות בתקופות חשוכות, על הרב פאנצייארי שהתעקש להתפלל בבית כנסת בבית החולים ברומא תחת איום שילוח לאושוויץ ועל הרבי מפיאסצנא שמסר את נפשו על ישיבה בסוכה בווארשה המופגזת.

חיבת מצווה
חיבוב מצווה כשלו היה נדיר לראות באותם ימים. ר’ גרשום הוציא סכומים גדולים לכבוד שבתות וחגים גם בתקופות דחוקות, עבור צרכי פסח ברחבות או לסוכות – הוא נהג לקנות סט ארבעת-המינים מהודר לכל אחד מילדיו הקטנים, שנים לפני שמנהג זה הפך נפוץ בכל בית תורני.
“חיבוב המצווה המפורסם שלך זה העקשנות היומיומית על המקווה במשך שנים, כאשר אתה מתנדב ומנקה את המקווה ללא כל תמורה.
חששנו לך, ולאחר נפילה שלך הפצרנו בך שתחדל ללכת למקווה – ונאמר לך שהלכתית זה לא חובה, ובמקום סכנה יש לחדול ממנהג זה.
אתה בשיחת טלפון עם קול מרוסק מהתרגשות אמרת לי: “למי אני התגיירתי ולמה אני התגיירתי? התגיירתי ליהדות של חז”ל על דקדוקיה והלכותיה לכתחילה, ומבחינתי זה כולל את המקווה”.”

תורת הרב ומכתב תנחומים למשפחה
במהלך השנים הכיר ר’ גרשום את הרב יצחק גינזבורג שליט”א דרך בניו. הוא היה לומד את תורת הרב בדרכו האופיינית, עמוק ומסודר.
“אבא היה איש אמת והיה עם חוש מפותח לאמת, ליושר ולאנשי אמת די דרכי הוא נחשף לרב ומאוד החזיק ממנו. בשבילי *אישית* היחס של אבי הכ”מ לתורת הרב זו ההסכמה הכי גדולה וחותמת לדרך הזו” סיפר ר’ יצחק נתיב.
“מצורפת תמונה של חדר הלימוד של אבי מורי, הריני כפרת משכבו. ניתן להבחין בחוברות “נפלאות” המסודרות בדיוק לפי סדר קבלתן. אבי היה למדן עצמאי אשר החזיק מאוד בתורת הרב. כאשר חוברות “נפלאות” לא היו מגיעות למקווה בקרית ארבע, הייתי זוכה לקבל ממנו טלפון בעניין.
לאבי היה כבוד עצום לספרים באשר הם ספרים, ולספרי קודש בפרט. הוא לא היה מוכן, בשום פנים ואופן, להכניס הביתה עלוני שבת למיניהם. זאת באומרו שאינו מוכן להיות שותף להדפסת דברי תורה על מנת מראש להשליכם לגניזה.
על חוברות “נפלאות” הוא אמר: “כל חוברת זה ספר”, וכמובן שמר על כל החוברות שקיבל כאילו הן ספר ממש. מרוב חיבוב הספרים, המציא שיטה של ניילונים המכסים בדקדקנות את הספרים כדי שלא יתמלאו אבק, כפי שניתן להבחין בתמונה”.

הרב גינזבורג שליט”א שלח את תנחומיו לבנים ולכל משפחת נתיב במכתב עם דרשות וגימטריאות על שמו של אביהם ועל סיפור חייו.