מרמת אביב, איטליה, סין ואפריקה וחזרה לארץ הקדש – אמנות בדרך לתשובה.
ורד זיקובסקי שיבק בראיון בלעדי, סיפור חיים מיוחד ואתר רישומי צדיקים חדש.
אמונה פשוטה
ורד זיקובסקי שיבק נולדה ברמת אביב למשפחה של ניצולי שואה ממשפחות יהודיות מפוארות. “תמיד הרגשתי איזושהי קרבה פנימית לה’, למרות שלא גדלתי בבית דתי” מספרת ורד. “כשהייתי קטנה, הייתי מדברת אליו, מבקשת ממנו עזרה. במלחמת יום כיפור, כשהייתי בת חמש, ירדנו למקלטים. אני זוכרת את הפחד המשתק, את האפלה. ואז פשוט דיברתי אליו – ‘ה’, תרחם עלינו, וכשאגדל, אני אעזור לך לרפא את העולם'”.
בבית הספר למדה תנ”ך, והייתה לה ציפייה לגלות בו מסר של שלום ואהבה, אך נתקלה בדם ונקמות. “זה יצר בי תחושת ניכור” היא מספרת. בטקסי יום הזיכרון היא הייתה שרה “זו תהיה המלחמה האחרונה”, מתרגשת מהמילים ומתכוונת באמת – עד שהגיע רגע שבו היא חשה שזו רק סיסמה ריקה. “התחלתי להבין שזה לא באמת קורה, שהמציאות לא משתנה, וזה יצר בי אכזבה עמוקה.
היתה לי אמונה שאנחנו צריכים להוות דוגמא של שלום ואכפתיות, ובמקום זאת הבטתי סביב וראיתי פילוג, נפרדות ושקר. בלבי התרחקתי מאוד מהיהדות ומישראל ולאחר שנים גם עזבתי את הארץ”.
האמנות נכחה בחייה מאז ומתמיד. “תמיד ציירתי – מאז שאני זוכרת את עצמי”, היא אומרת, “לא היו לנו צעצועים יוקרתיים בבית, אז הייתי בונה לעצמי משחקים מקופסאות מזון ריקות ומבלה שעות בציור. הייתי מציירת דמויות מהעיתון וציורים מופשטים, מנסה טכניקות שונות. לא בטוחה שהסובבים הבינו אותי, אבל זו הייתה השפה האמיתית שלי, המרחב בו הרגשתי בבית”.
חיפוש
לאחר השירות הצבאי פנתה ורד ללמוד עיצוב תעשייתי ב”בצלאל”, האקדמיה לאמנות ועיצוב בירושלים. “במהלך הלימודים הייתי בתהליך של חיפוש תמידי,” היא נזכרת. אחד ממורי הדרך שלה היה יעקב קאופמן, דמות מיוחדת שהשפעתו עליה היתה רבה, “הוא היה עונה על כל שאלה – בשאלה. הוא לימד אותי להתבונן על הדברים אחרת, לפרק אותם כדי להבין מה עומד מאחוריהם. כשעוצרים להתבונן על הדברים לעומק מגלים רבדים שלמים שקודם היו נסתרים מהעין”.
בשנה השנייה ללימודיה השתתפה בקורס לימודי זן. “למדתי על ה’היצמדות’, שהיא זו שגורמת לסבל – ועל הצורך להשתחרר ממנה. באותה שנה החלטתי לתרגל ‘חוסר-הצמדות’, הנחתי לעבודות שלי להעלם, בלי לצלם אותן, ולא נשאר מהן זכר…
בסך הכל בתקופת הלימודים מאוד חיפשתי רוחניות, אבל עדיין לא היו לי הכלים לעבודה מאוזנת ולביטוי נכון”.
לאחר הלימודים, בגיל 29, החליטה ורד לעבור למילאנו, איטליה. “באיטליה עיצוב ואמנות הם דרך חיים”, היא מסבירה. “ב’בצלאל’ למדנו על קבוצה של ארכיטקטים איטלקים שפעלה בשנות ה-60-70, היתה להם גישה הוליסטית מהפכנית, הם יצאו בביקורת נגד הארכיטקטורה המודרנית שמכניסה אנשים שונים עם זהויות נפרדות – לקופסאות מרובעות וזהות. הם הכניסו רגש ונרטיב לעולמות העיצוב, מעבר לפונקציונאליות הקרה. הרגשתי שאני רוצה להיות שם.”
במשך עשרים שנה התגוררה ורד במילאנו. בעשור הראשון שם החיים לא היו קלים בכלל. היא עבדה כמאיירת ומעצבת פרילנסרית, השתתפה בתערוכות אמנות ויחד עם בן זוגה גידלו את בנם היחיד. “חיינו מאוד בצמצום” היא נזכרת, “שנינו עסקנו באמנות ומטבע הדברים הפרנסה לא היתה מצויה כל כך”.
ראש החוג לאמנות
לאחר עשור, החלה ורד ללמד באקדמיה NABA (האקדמיה החדשה לאמנויות) שבמילאנו. “די מהר קודמתי לתפקיד ראש החוג לתואר ראשון בעיצוב – הייתי אחראית על 600 סטודנטים ו-100 מרצים והמשכתי ללמד. זו היתה, מבחינתי, שליחות. הבנתי שלמעצב יש השפעה רבה על איך שהעולם נראה, על הדרך שבה אנחנו פוגשים את החומר ועל אופן השימוש שלנו בו, ולכן היה לי חשוב להחדיר תפישה של ‘פנימיות’ ותודעה של ‘בין אדם לחברו’ דרך ההוראה של מקצועות העיצוב”.
“השתדלתי להעשיר את הסטודנטים במדיטציות, סדנאות וחוויות מחברות כמה שאפשר ולכוון אותם לאמנות ועיצוב רגישים יותר”.
לדוגמא, הזמינה פעם ורד את יאדר טוליה, מרצה ופסיכותרפיסט המוביל מחקר אקדמי בינלאומי בנושא ההשפעה של תודעת הגוף על עיצוב וארכיטקטורה, לסדנא עם תלמידיה. “הוא ביקש מהסטודנטים לצייר אגרטל, ואז עשה איתם תרגיל שבו שלחו אהבה לאיברים הפנימיים בגוף. לאחריו הם ציירו שוב את האגרטל וזה היה מדהים לראות את ההבדל בין הציורים”.
ורד עודדה את הסטודנטים ואת המרצים כאחד להשתתף בפרויקטים לקידום המודעות לנושאים של קיימות ושמירה על איכות הסביבה, מעורבות קהילתית ותמיכה בעסקים מקומיים.
במסגרת האירועים השנתיים של יריד העיצוב האיטלקי צוותים של סטודנטים, בוגרים ומנחים יצאו לפעילות בשטח. “למשל, לכבוד פסטיבל המגוון הביולוגי בפארק צפון מילאנו, הקמנו קבוצה של מבנים ייחודיים, במרחב שהוקצה לנו בפארק, תוך שימוש בגזם וחומרי פסולת אורגניים שנאספו מרחבי הפארק בלבד. עוד דוגמא: היה בשכונה ירקן שפחות הלך לו… הכנו עבורו אופני טנדם לשניים המחוברים לשייקר, אנשים הוזמנו לקנות ולהכין לעצמם את השייק”.
במקביל למדה ורד טיפול רגשי, עברה התנסות מעשית וקיבלה הכשרה.
מסביב לעולם
בשנת תשע”ז נשלחה למחוז האנגצ’ו בסין לחודש של ‘design residence’ – . “השתתפתי במיזם שמטרתו היתה ליצור שיתופי פעולה בין מעצבים מסין ומאירופה ולחבר בין בעלי מלאכה מקומיים, חומרים וטכניקות מתרבות סין המסורתית, לבין מעצבים מהעולם עם תפישות חדשניות ושפה עכשווית “.
“יום אחד לקחו אותנו לאגם באזור, קפצתי למים, רק אחר כך נודע לי שהמים מזוהמים מאוד מפסולת חקלאות תעשייתית. מסתבר שהיה לי חתך קטן ברגל, בשבועות הבאים התחלתי להרגיש כאבים ברגל אך מרוב עומס ואנדרנלין של עבודה לא שמתי לב לכך”.
היא חזרה מסין לאיטליה, ומיד יצאה בשליחות לטנזניה. “NABA נבחרה להשתתף בפרוייקט של האיחוד האירופאי שמטרתו לסייע לנשות שבט המסאי להקים מקור פרנסה עצמאי, התפקיד שלנו היה לעצב תכשיטים ואקססוריז מעורות עיזים (משאב מקומי) ובהמשך ללמד את הנשים המקומיות את טכניקת היצור. נשלחתי יחד עם מרצה נוסף כדי להכין את השטח.
מצאתי את עצמי בטיסה בעיצומו של ראש השנה, לקחתי עמי תפוח בדבש והסברתי למרצה שטס איתי שכך עושים בישראל בחג. בזה פחות או יותר הסתכם הידע שהיה לי אז על ראש השנה”.
ממעמקים קראתיך
בטנזניה החל מצב הרגל של ורד להחמיר מאוד, הכאבים הלכו וגברו והיא התחילה להתקשות לדרוך על הרגל.
“אחת הביולוגיות במשלחת ראתה את מצב הרגל והזהירה אותי שלא אעז לפנות למרפאה בטנזניה, אין שם תנאי היגיינה בסיסיים! “רק שימי לב” היא אמרה, “אם עולה לך החום את חייבת לקחת אנטיביוטיקה!”.
הגענו למחנה מבודד בטבע הפראי והצחיח של איזור הספארי, שם היינו צריכים לפגוש את נשות המסאי. נמצאנו במרחק 50 ק”מ ממקום הישוב הכי קרוב, כאשר התחלתי לקדוח מחום.
בשבת תשובה הרגשתי שחיי אוזלים ואין לי מה להפסיד וביקשתי להגיע למרפא מקומי משבט המסאי”.
הרגע המכונן קרה בפתחה של בקתת בוץ באמצע ‘שום מקום’. “המרפא מולל עשבים על שקית ניילון משומשת, שטף את ידיו במעט מים, ורגע לפני שנגע ברגלי קינח את האף בידו, אין טישו באפריקה… ברגע הזה הרגשתי אגרוף בבטן, הרמתי את הראש לשמים ו… אחרי 20 שנה שאני מדברת, חיה וחולמת באיטלקית, יצאו לי מהפה המילים: “אני בידיים שלך!”
האהבה המסותרת התעוררה, כל איברי הופנו בזעקה נואשת לקב”ה. הרגשתי שאם אני בידי האיש הזה לא אראה יותר את הבן שלי, לא היה לי יותר במה להאחז… מלבדו! ואז הרגשתי קול פנימי שאומר “תראי לאן הייתי צריך להביא אותך כדי שזה יקרה”.
התמלאתי בהתרגשות ואהבה אדירה לה’ שאחרי כל השטויות שעשיתי, הוא לא וויתר עלי, הגיע עד אפריקה להרים אותי”.
ברגלה של ורד החל להתפשט נמק. בהמתנה לטיסה חזרה לאיטליה היא ניסתה לגשת לריפוי דרך כלי הטיפול הרגשי שלמדה, והופתעה לגלות בעמקי נפשה קול החלטי:
“עצמתי עיניים וראיתי את הילדה בת החמש שפעם היתה מדברת עם השם, ועכשיו היא צועקת עלי אדומה מזעם, שאת החיים כמו שחייתי עד עכשיו – היא לא רוצה יותר!
ניסיתי להתווכח אבל זה היה חד משמעי. הבנתי שכל מה שבניתי היה בקליפה החיצונית, ובמהות, עמוק פנימה היה חלל ריק שנשמתי לא יכלה לסבול”.
בדרך הביתה
כשחזרה לאיטליה, התחילה שרשרת של ניסים. “הרופאים לא האמינו שאצא מהסיפור הזה בחיים, בטח שלא על שתי רגלים. בחסדי ה’ הבראתי לגמרי וגם הרגל ניצלה.
במקביל התרחש תהליך החזרה שלי בתשובה ממש כהרף עין. בפרשת ‘לך לך’ כבר התחלתי לשמור שבת. כשהחזקתי את הסידור בפעם הראשונה, רעדו לי הידיים מרוב יראת קודש וכשחבשתי כיסוי ראש לראשונה חשתי ממש זרם של אנרגיה פורץ דרך קודקוד הראש כלפי מעלה!”.
אחרי שנים של גלות, נישאה ורד וחזרה לארץ, אך לאחר שנה של אורות התשובה באה נחיתה קשה לקרקע. ההתאקלמות לא היתה קלה. היא התגרשה, הקורונה החלה והיא פוטרה מעבודתה, בני משפחתה התקשו לקבל את השינוי שחל באורח חייה ובנה האהוב נשאר באיטליה. “הייתי לבד במשך שנתיים וחצי אבל השבת החזיקה אותי. בכל שבוע נסעתי להתארח אצל משפחות שונות, וזה היה תיקון למקום שממנו התרחקתי בילדותי – פתאום גיליתי את האחדות, את היפה והמחבר ביננו”.
“סעודות השבת הנפלאות שחוויתי נטעו בי את הרצון לפתוח את ביתי למצוות הכנסת אורחים, כפי שארחו אותי, ב”ה אני זוכה להגשים זאת יחד עם בעלי יאיר”.
ורד נישאה ליאיר שיבק, אב ל-4 ילדים, בת בוגרת ועוד 3 מתבגרים השוהים בביתם חלק מהשבוע במסגרת משמורת משותפת. עבור שניהם אלו הנישואין השלישיים, “בית שלישי לא יחרב!” היא מחייכת. “ברור לנו שהיה צורך בפירוק של קליפות חיצוניות כדי להגיע לכזה חיבור עמוק. כגודל הנסיונות שעברנו בדרך גודל ההודיה מהצמיחה שלנו יחד. מעל ומעבר למה שיכלתי לדמיין, חיים עם אדם שכה קרוב לנשמתי.”
מצאנו צדיק
בשנים האחרונות התחברה ורד, ביחד עם יאיר, לחסידות ולרב יצחק גינזבורג שליט”א.
“בתקופת הקורונה גרתי ברעננה והכרתי את נעמה מנוסי. דרכה הכרתי את החסידות ושמעתי על הרב. הלימוד עם נעמה האיר לי שוב את דרך התשובה וכן נוצרה בי הכמיהה לפגוש ולהתחבר אל הרב.
בפגישה הראשונה עם יאיר הוא הזכיר את הרב בקשר לתורת הנפש ששוחחנו עליה. אבל נקודת התפנית היתה בראש השנה תשפ”ד, כאשר התגלגל לידינו גליון ‘נפלאות’, היה שם מאמר על כוונת המלה ‘איה’ ב-3 חזרות הש”ץ, בהן יש לכוון בנפרד על בני, חיי ומזוני, זה הוסיף הרבה חיות לתפילותינו.
ב”ה כעבור זמן קצר זכינו להכיר את הרב ולהתפלל בביתו”.
מאז החתונה חיפשו בני הזוג שיבק רב שיהיה מקובל על שניהם ויסייע בידם לצלוח את אתגרי החיים בחיבור לתורה ולחסידות.
“שנינו מחוברים מאוד לרבי מליובאוויטש אך יש מקום שרק הרב מצליח למלא. אנחנו אוהבים את הקשר העמוק שלו לרבי ויחד עם זאת את שלל הגוונים שאנו רואים בתלמידיו. הוא מחבר עולמות עליונים למציאות הגשמית בניגונים נפלאים, בחיבור בין התורה לריפוי הנפש ולמציאות האקטואלית, בעיסוק באותיות לשון הקדש ובגימטריאות והכל ביצירתיות נפלאה. ספרי הרב ההולכים וממלאים את ביתנו הם עולמות שכל רצוני לצלול אליהם. בנוסף, זכינו השנה ללמוד במכללת תורת הנפש, זה מקום של השראה ברוכה ומועילה בבניית הכלים ובבניין המשכן”.
אמנות חדשה – רישומי צדיקים
“הרב נעם שפירא בשיעור האחרון (במכללת תורת הנפש. ל”א) דיבר על החיבור לשליחות, שהדבר הראשון שאת צריכה לעשות כשאת רוצה להתחבר לשליחות זה קודם כל לנקות את השולחן מכל מה שהיה שם קודם. מסתבר שזה מה שעשיתי כשחזרתי בתשובה, פשוט הרמתי ידיים והפסקתי לעסוק בכל מה שעשיתי קודם, הפסקתי לצייר, הפסקתי לטפל, הפסקתי ללמד… כל מה שרציתי היה להתחבר אל השם יתברך, לדבוק בו כמה שיותר ולעשות רצונו.
כשלפני שנתיים התעוררה בי התשוקה לחזור ולצייר ידעתי שזה הולך להיות ערוץ של יצירה שיוקדש לקדושה, שדרכו אחפש את החיבור עם השכינה. ‘בכל דרכיך דעהו’.
אני מציירת את הצדיקים בזמנים מיוחדים, בימי הילולא או בימי הולדת, תוך כדי הקשבה לניגונים ושיעורים וסיפורים על הצדיק. כשציירתי את הרבי מליובאוויטש הרגשתי כאילו אני ביחידות איתו. התרגשות אדירה. שמעתי את קולו אומר לי ‘הרישומים הללו לא בשבילך – הם צריכים לצאת החוצה!'”.
“לאחר שתלינו את הציורים הראשונים בביתנו וזכינו לראות את השינוי המשמעותי באווירה, גילינו איזו השפעה מיטיבה יש לנוכחות של הצדיקים – גם על המתבגרים שבביתנו, ב”ה התגבש בנו הרצון לזכות את עם ישראל ולהפיץ את הרישומים הלאה.
קולו של הרבי הדהד בחייה של ורד במשך כשנתיים ובט”ו בשבט האחרון היא השיקה את האתר “רישומי צדיקים“.
באתר ניתן לרכוש הדפסי רישומים של הרבי מליובאוויטש, האדמו”ר הזקן – בעל התניא, הבבא סאלי, הרב עדין אבן ישראל ועוד צדיקים וגדולי ישראל… והאוסף ממשיך וגדל.
כדאי להרשם למועדון הלקוחות כדי לקבל עדכונים על רישומי צדיקים חדשים שעולים לאתר, הטבות ומבצעים.
כעת מבצע מיוחד לקראת חג הפסח, פרטים באתר.
מאז אותו לילה ב-’73 במקלט, כשהרגישה ילדה קטנה וחסרת אונים, עברה ורד זיקובסקי-שיבק כברת דרך מלאה טלטלות, כדי להגיע לנקודה שבה הנשמה מתחילה להרגיש שהיא במסלול שלה.
“כל אחד מאיתנו הוא שליח והיכולת שלנו להגשים את תפקידנו תלויה בבחירה לצאת מהקיבעונות וללכת בדרך האמת”, היא מסכמת. “זאת דרך התורה והחסידות. זה דורש נחישות ומאמץ וגם להבין ש”אין חבוש מתיר את עצמו מבית האסורים”, וכאן נכנס לתמונה הצדיק, שבכוחו לעורר את הנפש לתיקון שלה. שנזכה!”.